קצת ממה שרציתם לשאול על ט"ו בשבט ולא העזתם לשאול ????
אחד החגים האהובים, שיש בו חיבור מיוחד לטבע, הוא חג החל באמצע חודש שבט, לפי בית הילל (לפי בית שמאי, בראשון בשבט). מקורו לא ידוע דיו, יש המשערים שכבר מימי המשנה ויש מימי הביניים. במקורות, התאריך התקבע כראש השנה לאילנות, אך יותר מבחינה טכנית הקשורה בכללי מיסוי וקטיף, ולא חג ממש. [בית שמאי והילל]
רק מאז המאה ה- 18 נשתמרו מקורות כתובים על חגיגות טו בשבט שיש בהם ברכות, יין ואכילת פירות המזכירים את ארץ ישראל. כנראה שמנהג הפירות היבשים הוא דרך להצליח ולהפיץ את הפירות למרחוק, מבלי שירקיבו בדרך.
הידעתם? ראשוני התנועה הציונית כבר ראו בט"ו בשבט הזדמנות חינוכית וסימבולית לחזרת העם למולדתו, והידוק הקשר אל האדמה והטבע דרך מנהג הנטיעות שהתחדש על ידי כנראה יעבץ המורה הידוע. אגב, מספר הרצל על נטיעת שתיל ברוש אצל האיכר ברוזה במוצא, עת שהה בסיור.
עוד מעניין לספר, שעץ האקליפטוס, שהובא על ידי הבריטים בזכות לוחמים אוסטרליים לישראל, שהאקלים החצי מדברי שלה הזכיר את היבשת הדרומית, הפך עם השנים לסמל דווקא של ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, היות ושימש לסיוע ביבוש ועיבוד הקרקע למשל, וכונה בערבית "סג'ראת אל יהוד", כלומר עץ היהודים.
ולסיום, המדרש מספר על ישיש בן 70 שהיה נוטע שתילי חרוב צעירים לצד הדרך. עבר במקום שר רומאי ולעג לו: "מה לך זקן שאתה נוטע שתילים צעירים, שהרי אין סיכוי שתראה בעוד שנים רבות קדימה את פרי החרוב ולא תהנה ממתקו?". הענה הזקן הנוטע "כמו שהותירו לי אבותיי ואימותיי חרובים יפים וענפים, כך אני נוטע עבור בנית ובנותיי, נכדי ונכדותיי, שימצאו את העולם יפה ורב פרי, לפחות כמו שאני מצאתיו".
בט"ו בשבט אנו שבים ומזכירים כי לכל אחד מאיתנו ולכולנו ביחד יש אחריות על הטבע, על החי והצומח, על הסביבה ועל הישרדותו של כדור הארץ, למען הדורות הבאים, שירבו חוכמה ועשייה בעיתם.
