בס"ד י"ט טבת התשע"ז
17/01/2017

פרשת בהר

 

 

פרשת "בהר"

השמיטה וכלכלת ישראל

-הרב משה ביגל-

על צדק חברתי בעולם תחרותי

 

 

בעולם הכלכלי שתי גישות חברתיות – כלכליות עיקריות:

הראשונה: התפיסה הסוציאליסטית הרואה בכל הרכוש קופה ציבורית אחת, וכל נתיני המדינה מקבלים את צרכיהם במידה שווה. (בארץ נוסדו הקיבוצים לפי שיטה זו). לשיטה זו מעלות, הן בתחום החברתי והן בתחום הדתי. השיטה יוצרת חברה בה כולם שווים ואין בה עניים, חלשים או מסכנים. מצוות הצדקה המעולה ביותר היא להעניק לחלש מקום עבודה ופרנסה בכבוד וכך עושה שיטה זו. גם האמונה בבורא אחד שברא את כולם תומכת בשיטה המשווה את כולם.

 

החיסרון של שיטה זו שהיא לרוב לא מעשית, היות והאנשים הם חסרי אמביציה ורצון להתקדם, ועיקרון התחרות החשוב כל כך להתפתחות העולם "קנאת סופרים תרבה חוכמה" איננו. ולכך, מסיבה זו, התמוטטו חברות שלמות בעולם והקיבוצים בארץ. הגישה השניה היא השיטה הקפיטליסטית האמריקאית, הדוגלת בשוק חופשי ופתוח. בה האדם מונע  מרצונו להצליח, והתחרות מביאה חברה זו להתפתח ולהתקדם. מעלותיה של שיטה זו אנשים בעלי רצון חופשי ואמביציה להצליח מתקדמים ומקדמים את החברה ואת העולם, בבחינת: "קנאת סופרים תרבה חכמה"

 

החיסרון של שיטה זו היא חוסר השוויון בין בני האדם, החלשים, הנכים והעניים נשארים מאחור לבדם ללא עזרה וסיכוי להתקדם.. העשירים בחברה זו אינם מודעים לצרכי החלשים שבה, והם נזנחים לחיי השפלה ועוני. גם חברה זו עוברת כיום משבר כלכלי/חברתי קשה בו מתמוטטות חברות גדולות ועשירות,  ומותירות אנשים רבים עניים. בעלי אותן חברות שהיו חזקות מצטרפים לחלשים בחברה. הם מצטרפים לאותם חלשים שהם מעולם לא היו מודעים לקיומם או לצרכיהם.

 

בכל אחת מהשיטות חסרונות, אשר אינה יעילה או צודקת. אנו תוהים האם יש שיטה כלכלית/ חברתית, שהתורה דוגלת בה?  האם יתכן שהתורה, תורת החיים, שיש בה תשובות לכל השאלות הקשות לא מדריכה אותנו בשאלה זו?  בפרשתנו, פרשת השמיטה, התורה מדריכה אותנו לשיטה חברתית כלכלית המשלבת בתוכה את הטוב שבשתי השיטות.

 

בעולם החקלאי של פעם היה האדם העשיר בעל אדמות, והאדם העני עובד אצלו. החקלאי חי במשך שש שנים בחברה תחרותית של שוק חופשי כדברי הכתוב: "שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך ואספת את תבואתה"

 

השדות והרכוש שייכות לאדם ויש לו את כל הרצון להצליח ולהתקדם ולכן עובד את אדמתו בשש השנים, בחברה תחרותית כשהוא מלא אמביציה להצליח, והעולם מתפתח ומתקדם.

 

אחת לשבע שנים, מגיעה שנת השמיטה: "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ: וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל".

 

 

האדמות עוברות לבעלות הציבור (לידי בית הדין) שמטפל בעצים אוסף את התוצרת ומחלק אותה בצורה שוויונית לכל התושבים  שיטה כלכלית זו, משלבת בתוכה את החיובי שבמרוץ החיים ובתחרות של השיטה האמריקאית בשש שנות העשייה ואת היתרונות של השיטה השיויונית הסוציאליסטית בשנה השביעית.

 

יתירה מזאת, בשנה השביעית, בה כולם שוים, חווה האדם, בעל הקרקעות, את חויות החיים של האנשים העניים הוא אינו יכול לקבל מתוצרת אדמתו יותר מאשר מקבלים כולם, הוא ממתין יחד עם כולם בתור לחלוקת הפירות ע"י שליחי בית הדין, הוא חש על בשרו את חויות החיים הקשות של האנשים העניים, הוא חש את הרגשת ההשפלה וחוסר הביטחון של האדם העני. כשהוא ספוג בחויות אלו הוא חוזר בתום שנת השמיטה לעבוד באדמתו, חוזר לחיים של תחרות ושוק חופשי. לכאורה החיים חוזרים למסלולם בשנה הראשונה לאחר השמיטה, אך למעשה אין הדברים כך, אדם חדש חוזר לחיי השוק החופשי, אדם  שחש מקרוב את התחושות של אדם שאין לו בטחון כלכלי, תחושות של אדם עני. כאשר בסוף העונה החקלאית יצטרך בעל הנכסים להפריש מנכסיו פאה משדהו הוא יעשה זאת בעין יפה , כשיצטרך לתת צדקה מרווחיו יתן בצורה יפה יותר מאשר אדם שמעולם לא חווה את החיים של העניים והחלשים. כך חוזרת החברה לשוק חופשי ותחרותי אבל אנשיה אנשים חדשים בעלי תובנות ורגשות אחרים, בכל מה שקשור לעזרה לחלשים בחברה. וכך כאשר האדם בעל הנכסים מתחיל מחדש את המרוץ שלו בחיי השוק החופשי הוא עושה זאת מתוך הבנה עמוקה לחלשים בחברה ומתוך רגישות מיוחדת לכבודם ולצרכיהם. עם השנים יתכן שהמרוץ להצלחה משכיח מאדוני הקרקעות את חוויות השמיטה שלהם, מגיעה שוב שנת השמיטה וחוזר חלילה.

 

מעבר לתהליך זה אחת לחמישים שנה (בערך פעם במהלך חיי האדם) כל הקרקעות חוזרות לבעליהם המקורי והחברה כולה מתחילה את חייה הכלכליים והחברתיים מתוך יישור קו ותנאים שיווניים יותר לכולם. בתקופה זו בה העולם המערבי השייך לשוק החופשי מחפש מחדש את דרכו עקב המשבר הקשה בו הוא נמצא. ולאחר שהשיטה הסוציאליסטית התפרקה זה מכבר, הגיע זמנה של מדינת ישראל, הגיע שעתו של עם הספר להיות אור לגויים וללמד לעולם את השיטה הכלכלית/ חברתית של התורה, לתקן עולם במלכות שדי

 

 

 

משה ביגל -הרב המקומי – מיתר     וחבר וועדת הכשרות של צהר

 

shlezinger tfila eliner hendat_yamim  bnei_akiva tora_mizion  darga