בס"ד כ"ח אדר התשע"ז
26/03/2017

פרשת בא

 

 

פרשת "בא"

 

 

חושך - לא רואים איש את אחיו

מאת הרב רונן לוביץ

 

ראוי לשפוך אור על מכת החושך, שכן מיקומה כמכה שלפני האחרונה מלמד שהיתה זו מכה קשה ביותר, והדבר מעורר תמיהה, שכן בניגוד לכל שאר המכות, מכת החושך לא פגעה באיש מבחינה פיזית. יתר על כן, היא אף לא פגעה בתשתיות כמו מכת הדם, ולא הרגה את בעלי החיים כמו הדבר, לא כילתה את היבול כמו הארבה, לא גרמה חולי כמו השחין, ואפילו לא היתה מגרדת ומעצבנת כמו הכינים. מה אפוא כל כך נורא בחושך?

 

נראה ששאלה זו היא שהניעה את חכמינו למצוא בחושך מטרות הקשורות בהכנה לקראת היציאה ממצרים. דרשן אחד מסביר שבחסות מכת החושך מתו ונקברו כל אותם יהודים שלא היו ראויים להיגאל, ואילו אחר מפרש שהחושך אפשר לבני ישראל לגלות היכן מסתירים השכנים המצרים את כלי הכסף והזהב שלהם, אותם יבקשו לקבל בהשאלה לקראת יציאתם ממצרים

 

דומני שניתן להציע הסבר נוסף למטרת מכת החושך ולמשמעותה, והוא טמון בעובדה שחושך יוצר בדידות. האדם הוא יצור חברתי, "מדיני מטבעו", כלשון הרמב"ם, וכדברי חכמים: "או חברותא או מיתותא" דוגמה מאלפת לכך מופיעה בגמרא המספרת על רבי יוחנן, שכאשר חברו ותלמידו ריש לקיש נפטר, הוא לא היה מסוגל להחזיק מעמד בבדידותו, עד שנטרפה דעתו ומת

 

מכת החושך במצרים יצרה בידוד חברתי מוחלט, וניתקה כל אדם מסביבתו. היא כבלה את המצרים למקומם ושללה את חירותם, כדרך שהם שללו את חירותם של בני ישראל, וגרמה לכל אחד מהם להרהר עם עצמו על מעשיהם. לפי חז"ל התרחש במכת החושך תהליך שהיו בו שני שלבים מרכזיים: בשלושת הימים הראשונים "לא ראו איש את אחיו", ובשלושת הימים שלאחר מכן היה "חושך אפלה", החשכה התעצמה "ולא קמו איש מתחתיו",  כלשון רש"י: "יושב אין יכול לעמוד, ועומד אין יכול לישב"

 

בעלי המוסר הסבירו את הקשר בין השלבים והוסיפו שכאשר אין אדם רואה את חברו – אף אדם אינו מסוגל לקום. במילים שלנו: כאשר אדם לא רואה את חברו ממטר – שום אדם ושום פרויקט לא יכולים להתרומם. חברה תקינה מחייבת שכל אחד מחבריה יעניק תשומת לב לרעהו, יראה את בעיותיו ומצוקותיו, רק אז יכול כל אחד לקום מתחתיו, ויכולה להיות תקומה לחברה.

 

נראה שעונשם של המצרים בחושך היה מעין החטא שחטאו כלפי בני ישראל. בשלב הראשון הם קלקלו בכך ש"לא ראו איש את אחיו", הם לא שתו ליבם לסבל ולצער שהעבדות גורמת לבני ישראל, ובהמשך לכך הגיע השלב השני "ולא קמו איש מתחתיו" – לא היתה אפשרות של תקומה לחברה המצרית עצמה.

  

 

התורה מדגישה: "ולכל בנ"י היה אור במושבותם", דבר שלא הודגש במכות אחרות. כמו כן לא נאמר: "ולכל בני ישראל לא היה חושך", כפי שנאמר במכות קודמות מסוימות, אלא שהיה להם אור. נראה שאמירה זו באה להאיר שאצל בני ישראל ראו איש את אחיו, ומהראיה הזו נמשכה ההארה של האור שהיה להם.

 

בחברה בריאה צריך כל אחד לראות את חברו, את צרכיו ואת מצוקותיו. ההלכה קובעת שתחילת זמן אמירת קריאת שמע הוא משיכיר את חברו הרגיל עימו קצת ממרחק ד' אמות. אי אפשר להכיר בבורא עולם ולקבל עול מלכות שמים בלי להכיר את חברו. על בסיס רעיון זה הנהיג האר"י שלפני הנחת התפילין בשחרית יקבל האדם על עצמו את מצוות "ואהבת לרעך כמוך", על מנת שהיא תבוא לפני קבלת המצווה:  "ואהבת את ה' אלוקיך".

 

כיום מתקשים בני אדם לראות זה את זה לא בגלל החושך אלא בגלל שיש עודף אור. האור החשמלי מאפשר לאנשים להסתגר בביתם, לשהות עם עצמם ולראות רק את עצמם. את האחר אפשר לראות מבעד למסכי המחשב, הטלביזיה ואף הטלפון. בתקשורת שמתבצעת באמצעות המכשירים האלקטרוניים, הראיה הישירה של הזולת על צרכיו ומצוקותיו, הולכת ונחשכת, הולכת ונחסכת.

 

יתר על כן, כיום לא החושך והחסך מהווים את מקור הסכנה של התעלמות מראיית האחר, אלא השפע הקיים. כאשר חז"ל מתארים את חושך מצרים הם אומרים שהוא היה בעל ממשות הניתנת למישוש ולמדידה. מה היה עוביו? שואלים חכמים, והם משיבים: כדינר זהב אמרו על כך בעלי המוסר שחז"ל השתמשו במתכוון בתיאור ציורי זה של עובי החושך, כדי ללמד איזה חושך עלול להיגרם לחברה כתוצאה מהרדיפה אחרי הכסף, הזהב והאינטרסים הכלכליים. ברגע שאנשים רואים כסף, הם לא רואים עוד איש את אחיו.  האור  המחשב אדם צריך לצאת מהבית ולהתכנס יחד כשיש לכל אחד מכשירי חשמל ותקשורת בבית ומרוב שפע לא רואים את מי שחסר להם.

 

במצוות הפסח, שבאות מיד לאחר מכת החושך, יש דגש מיוחד במינו על כך שיש לאכול את הקורבן בחבורה, דבר שלא מצאנו בשום קורבן אחר. נראה שהתורה רצתה להדגיש בחגיגת הגאולה של עם ישראל את מרכיב היחד, ולגרום לאנשים לקום איש מתחתיו

 

ולראות זה את זה. מצוות אכילת הפסח מחייבת כל אחד להיחלץ מבדידותו, ומביאה לכך שאף לא יהודי אחד יישאר בחושך ובבדידות, אלא כל ישראל יראו איש את אחיו.

  

הרב רונן לוביץ - מרבני "צהר", משמש כרב הישוב ניר עציון, ומרצה במכללה לחינוך באוניברסיטת חיפה.

 

 

shlezinger tfila eliner hendat_yamim  bnei_akiva tora_mizion  darga