בס"ד כ"ז אייר התשע"ז
23/05/2017

פרשת ויצא וצדק חברתי

 

פרשת ויצא - "ועתה, מתי אעשה גם אנוכי לביתי?"

-הרב אריאל קונסטנטין-

 

מתחים ביחסי עובד-מעסיק קיימים מאז ימי קדם  ודוגמא מובהקת נמצאת בפרשת השבוע. יעקב אבינו, אחרי שעבד אצל לבן, במשך ארבע עשרה שנים בעד רחל ולאה, פונה אל לבן ואומר לו "כי מעט אשר היה לך לפני ויפרץ לרב ויברך ה' אותך לרגלי ועתה מתי אעשה גם אנכי לביתי?" (בראשית ל:ל), כמו שהרמב"ן מפרש במילים פשוטות - מתי יהיה לי ההזדמנות להתפרנס וליצור הון כמו שעשיתי לך ולביתך?

 

האמירה הזו של יעקב היא כה רלוונטית היום. כמה מאיתנו עבדו קשה בשביל חברה המרוויחה מיגיעת כפינו? כמה פעמים ראינו עובד מוכשר שעושה עבודה מעל ומעבר מהצפוי ממנו – רק כדי לקבל לחיצת יד?

 

במפגש האחרון שלו עם לבן, יעקב ממשיך וטוען "זה עשרים שנה אנכי עמך...הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה ותדר שנתי מעיני...ותחלף משכרתי עשרת מונים" (בראשית ל"א:ל"ח-מ"א) לילה ויום, שבוע אחר שבוע, יעקב משרת את הבוס בנאמנות, כאשר הוא מקריב את עצמו בעד הפירמה. במקום לתגמל את העובד הנאמן והמצליח, לבן משנה את חוקי המשחק כדי למקסם את הנאתו, ולמנוע את הרווחים מיעקב.

 

לבן מתגונן "...הצאן צאני וכל אשר אתה רואה לי הוא" (בראשית ל"א:מ"ג) הוא מזכיר ליעקב שלולא היזמות והסיכון שהוא לקח, יעקב לא היה משיג כלום. אפילו עם האמירה הזאת נכונה, לבן לא מתייחס לרמאות שבה הוא מנהל את עסקיו.

 

היהדות איננה נגד עסקים ואיננה נגד עושר, יזמים תורמים רבות לחברה: בפיתוח משאבים, מקומות עבודה וצמיחה כלכלית. אנחנו רואים שמנהיגינו הגדולים התעשרו. "ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב" (בראשית י"ג:ב).  הגמרא במסכת שבת אומרת שמשה רבנו היה עשיר. וככה גם הרבה מגדולי התלמוד. ובנוסף, אנחנו מתפללים בעד "עושר וכבוד" כאשר מברכים את החודש.

 

ליתר דיוק, הגמרא בנדרים (דף ל"ג, עמוד א') מזכירה ארבעה תנאים הכרחיים למנהיג כדי לקבל השראת השכינה. "אמר ר' יוחנן, אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גבור ועשיר וחכם ועניו." גיבור אפשר להבין בתור מי שיש לו חזון ומוכן להסתכן בכדי להוציא אותו לפועל. אבל, גם אפשר להבין אותו כמו שהוא מופיע ברוב ספרות חז"ל – איפוק עצמי. כמו למדנו "איזהו גיבור, הכובש את יצרו." (פרקי אבות ד:א)

 

וכאן לבן עבר את הקו. היה חסר לו קורטוב של גבורה וענווה, וכל מה שעשה היה רק בשבילו. כאשר יעקב התחיל להצליח, לבן נכנס ושינה את כללי המשחק לטובתו. תאווה, אגו, וקנאה הובילו אותו לנצל את עבדו הנאמן. הוא הכריח את יעקב לעבוד בתנאים לא אנושיים וגזל ממנו שנות חיים בעבודת פרך.  לבן רק ראה את השורה התחתונה – ולא את הבן אדם שבזכותו הוא הרוויח.

 

היהדות נוקטת עמדה מאוזנת לגבי יחסי עובד-מעסיק. מצד אחד, העובד חייב לשאוף להיות "פועל צדק" (ראה תענית כ"ג עמ' א', מכות כ"ד עמ' א') כמו שלומדים מיעקב כאשר הוא מספר לנשיו "ואתנה ידעתן כי בכל כחי עבדתי את אביכן" (בראשית ל"א:ו)  על בסיס זה הרמב"ם מלמד שמי שיושב בטל בשעות העבודה נמצא "כל היום במרמה" (הל' שכירות י"ג:ז), אנחנו חייבים להיזהר בשעות העבודה מלהתחבר לפייסבוק, מלכתוב מיילים אישיים, מלגלוש באינטרנט, ומלקחת הפסקות מיותרות, וכדומה.

 

מצד שני, זה חשוב שמעסיק יבנה את עסקיו בצורה ישרה, ושיתגמל את עובדיו כראוי, ושיעסיק אותם בתנאי עבודה הולמים. אפילו רואים שהתורה מתירה לעובד לאכול מפרות העצים שבהם הוא עובד (דברים כ"ג:כ"ו-כ"ז) מפני שעובד שמח הוא עובד פורה, וזה לא אנושי להרשות לעובד לראות ולהריח את הפירות בלי לתת לו לטעום מהן.

 

כמו כן, מעסיק חכם וצדיק יכבד את עובדיו, וייתן להם שכר הולם וסביבת עבודה חיובית, ישמור על תנאים כנים ושקופים, ויחלק רווחים עם עובדיו היות וזה יעודד את עובדיו לעבוד יותר קשה. עסקים בצורה הכי טובה, מלאה בערכים יהודיים, יכולים להיות משחק שבו כולם מנצחים.

 

הרב אריאל קונסטנטין הוא רב ביה"כ "בית אל" בית הכנסת הבינלאומי של ת"א, ראש "צהר" ת"א ויועץ רבני לרבנים בפרוייקט של "צהר"

shlezinger tfila eliner hendat_yamim  bnei_akiva tora_mizion  darga