בס"ד א' ניסן התשע"ז
28/03/2017

פרשת אמור וצדק חברתי

 

פרשת אמור

 

"וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ ....לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם"

-הרב בניהו ברונר-

 

בפרשת אמור אנו קוראים את פרשת המועדות. התורה סוקרת את כל מועדי ישראל מחג המצות עד חג הסוכות בצורה מפורטת, סקירה כה רחבה נמצאת בפרשתנו ובספר במדבר בפרשת פינחס בקרבנות המוסף.

 

אחרי שהתורה מלמדת אותנו על חג המצות וחג השבועות אנו קוראים: "וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי ה'  אֱלֹקיכֶם". התורה מצווה עלינו שלא לקצור את כל השדה ולהשאיר פאה מן הקמה, ושלא ללקט את השיבולים הנושרים בשעת הקציר, הם מיועדים לעני ולגר. מדוע התורה שילבה מצוות אלו בתוך פרשת המועדות, למדנו כבר מצוות אלו  בפרשת השבוע הקודמת פרשת קדושים?  שאלה זו נשאלה על ידי המדרש (תורת כהנים מובא בפירוש רש"י):

 

"מה ראה הכתוב לתנם באמצע הרגלים, אלא ללמד שכל מי שמוציא לקט שכחה ופאה ומעשר עני מעלים עליו כאלו בית המקדש קיים והוא מקריב קרבנותיו לתוכו, וכל שאינו מוציא אלה מעלים עליו כאלו ביהמ"ק קיים ואינו מקריב קרבנותיו לתוכו".

 

מצוות אלו מופיעות אחרי קרבנות חג השבועות ולכן אומר המדרש ששקולות הם כנגד הקרבנות. מדוע המדרש מדמה את מצוות מתנות העניים להקרבת קרבנות במקדש?

 

הרמב"ן אינו מביא את דברי המדרש, אך הוא עונה על שאלת המדרש, מדוע התורה שילבה מצוות אלו בתוך פרשת המועדות, התורה עוסקת במצוות העומר ושתי הלחם המובאים מיבול השנה החדשה, יכול היה החקלאי לחשוב שמצוות המקדש פוטרות אותו מלתת מתנות עניים, באה התורה להדגיש שלא קיים פטור. ניתן לומר שדברים אלו רוצה המדרש ללמדנו, מתנות לאביונים אינן פחותות מקרבנות המקדש.

 

רבי מאיר שמחה הכהן מדוינסק בפירושו "משך חכמה" מקשר את הדברים לחג שבועות שהוא חג מתן תורה. קיימת תפיסה שהתורה עיקרה "חוקים" מצוות שבין אדם למקום, עליהם הצטווינו בסיני ואילו מצוות שהן "משפטים" מצוות שכליות אין צורך בהתגלות אלוקית על מנת לדעת אותן, באה התורה להדגיש שמצוות שבין אדם לחברו אינן פחותות בחשיבותן ממצוות שבין אדם למקום. ללא אמונה בה' האדם עלול להיות מושחת במידותיו ולעשות עוול ולא לגמול חסד עם אנשים החיים בחברתו:

 

"תדעון כי מתן תורה בעצרת לא היה רק על החוקים, כי אם על הנימוסים המושכלים, כמו חנינה לעני ולגר, כי בלא אמונה בה', עלול שכל האדם להיות כפריץ חיות, לא יחמול ולא ישא פני אביו...לכן אמר, כי בחג העצרת תחוגו על מתן תורה, לא על חוקים לבד, כי אם גם על המושגים בשכל. לכן "ובקוצרכם את קציר ארצכם וכו'", גם כן מצד ש 'אני ה' א – להיכם'".

 

ה"משך חכמה" מוסיף, מצווה זו של מתנות עניים נכתבה אחרי חג השבועות ומיד אחריה מופיע ראש השנה. אדם מישראל עושה מצוות רבות בימי החורף בהם אין עבודה בשדה, אבל בימות האביב והקיץ שרבה העבודה בשדה הוא טרוד בפרנסתו, ואם כך כיצד יבוא לדין בראש השנה, אולי עדיף היה שהדין יהיה בחג הפסח אחרי ימי החורף? עונה ה"משך חכמה": הדין בראש השנה הוא על חייו של אדם, אדם זוכה לחיים אם נתן חיים לאחרים, מסופר על בנימין הצדיק שיצא זכאי בדין והאריך ימים, כי החיה אשה ובניה, והרי היה צדיק? אלא שעשה לפנים משורת הדין, נתן משלו צדקה והחיה אומללים, זכה שיוסיפו לו ימים על ימיו, לכן התורה נתנה לנו מצוות מתנות עניים בתקופה זו של הקיץ כדי שנצא זכאים בדין בראש השנה. אלו דבריו:

 

"וזה שאמר (תהלים ט, ט) "והוא ישפוט תבל בצדק" - בזכות הצדק. לכן (שם שם) "ידין לאומים במישרים", ולישראל יוסיף חיים. לכן אמר "לא תכלה וכו' לעני ולגר תעזוב אותם" - בין ראוי או לא. ולכן "בחודש השביעי זכרון תרועה", רצונו לומר שלכן נקבע ראש השנה ויום הדין בחודש השביעי"

 

עשיית הצדק היא הזכות איתה אנו נכנסים לדין בראש השנה. הקרבת קרבנות בבית המקדש מטרתה קרבת ה', אומר לנו הקב"ה "עשו צדק חברתי" ובכך אתם מתקרבים אלי כאילו שהקרבתם קרבנות בבית המקדש.

 

 

הרב בניהו ברונר מארגון רבני "צהר", ראש בית מדרש במכללה האקדמית בצפת ורב קהילות בעיר, לשעבר ראש ישיבת ההסדר בצפת.

shlezinger tfila eliner hendat_yamim  bnei_akiva tora_mizion  darga