בס"ד כ"ו טבת התשע"ז
24/01/2017

פרשת קרח

זכינו בשבת שעברה ללכת בעקבות התרים את הארץ ולטעום מפירותיה אך לצערנו נדחתה הכניסה בקרוב לארבעים שנה דבר המחייב אותנו להמשיך ולמצוא רמזים לשמות יישובים ולא לקרוא בפרשה על מקומות ממשיים. בהפטרה אותה שמענו זה עתה נוכל לצעוד בעקבות יישובים ממש ולא רק רמזים.

 

וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ,

וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם,

וְאֵת כָּל-הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח,

וְאֵת כָּל-הָרְכוּשׁ

פתיחת הארץ את פיה היא כמובן נס שנעשה בכדי להוכיח את צדקתו של משה ובכדי להעניש את קרח ועדתו. תופעה זו של פעירת פיה של הארץ מוכרת לנו באיזור ים המלח כתופעה הנקראת בולען.

בולען הוא בור הנפער באופו פתאומי בקרקע בתהליך טבעי. בורות מסוג זה נפוצים בסביבות ים המלח בחלק הצפוני ש האגם. הבולענים מהווים סכנה בשל הפתאומיות בה הם נפערים ובשל גודלם.

הסיבה להיווצרות הבולענים היא ירידת מפלס ים המלח. המפלס יורד בכל שנה בקרוב למטר זאת עקב השאיבה המוגברת של מי אגם הכנרת דבר המפחית את זרימת המים לים המלח. בנוסף מנוצלים מי ים המלח לפעילות מפעלי האשלג של ישראל. בתהליך זה מוחלפים מי תהום מלוחים במי תהום מלוחים פחות דבר הגורם לקריסה פתאומית של פני הקרקע.

 

אכן מעשה ידינו ולא בהכרח להתפאר.

 

נמשיך את סיורנו

 

במהלך ההוכחות לצידקת דרכו של משה אנו קוראים:

 

וַיְהִי מִמָּחֳרָת

וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל הָעֵדוּת

וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי

 וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים:

 

מזרחית לעיירה אופקים שוכן המושב תִפְרַח  מושב עובדים אשר הוקם בידי ניצולי השואה, חברי פועלי אגודת ישראל, שעלו לארץ ולחמו במלחמת השחרור באזור.

 המושב סבל בשנותיו הראשונות מעזיבות רבות. בשנות החמישים שב ופרח המושב בעזרת עולים חדשים אשר הגיעו ממרוקו. היישוב התפרסם בזכות ישיבה גבוהה השוכנת במקום.

המושב יציץ שוכן בין רמלה לרחובות והוקם בידי עולים חדשים אשר הגיעו לארץ מטריפולי שבלוב. בתחום המושב מסתתר לו מקום הנקרא אל בטיה ובו רצפת פסיפס מעניינת.

 

בצפון השומרון שוכן היישוב היהודי שָׁקֵד אשר הוקם בידי צעירים בני חיפה בנימינה וזכרון יעקב שהשתייכו לתנועת חירות ביתר.

היישוב צופה לעמק יזרעאל ולחרמון ממזרח, לכרמל מצפון, לים ולחדרה ממערב ועד נתניה ואיזור גוש דן.

הישוב נמצא בשולי שמורת טבע מוכרזת יער ריחן, כחלק ממקבץ הישובים ריחן, חיננית, טל מנשה, מי-עמי וקציר.

 

בהמשך פרשתנו נאמר:

 

כֹּל חֵלֶב יִצְהָר

וְכָל חֵלֶב תִּירוֹשׁ וְדָגָן

רֵאשִׁיתָם אֲשֶׁר יִתְּנוּ לה' לְךָ נְתַתִּים:

 

בפסוק אחד אנו יכולים ללמוד על כמה יישובים:

הישוב יצהר שוכן דרומית מערבית לשכם על יישוב זה שוחחנו בעבר.

 גם בגליל אנו מכירים את נחל יצהר כשבחלקו העליון של הנחל שמורת טבע יפה.

דרומית מערבית לבית שמש שוכן המושב תירוש. התירוש הוא היין הראשון הנוצר מדריכת הענבים בגת. אכן האיזור בו נמצא המושב עשיר בגפנים, לא פלא שהמושב הסמוך נקרא גפן. שני המושבים הוקמו בשנת תשט"ו בידי עולים שהגיעו לארץ מצפון אפריקה.

את הדגן הזכרנו בעבר בהגיענו לבית דגן שבמרכז הארץ. הפעם נגיע עם שם זה לשפת הכינרת שם נמצא שני קיבוצים בעלי אותו שם:

דגניה א' ודגניה ב'.

שני קיבוצים אלו החלו את דרכם כקיבוץ אחד. דגניה הוקמה לפני תשעים ושמונה שנים. היה זה הקיבוץ הראשון אשר נוסד בארץ. וכך כתבו הראשונים:

"בכ"ה תשרי תרע"א, 28 באוקטובר 1910, באנו עשרה חברים ושתי חברות לאום-ג'וני... ניגשנו להקים ישוב עצמאי של פועלים עבריים, על אדמת הלאום. ישוב שיתופי ללא מנצלים ומנוצלים – קומונה!"

 סיור ברחבי הקיבוץ יאפשר לנו ללמוד על חיי התושבים לפני שנים רבות ועל גבורתם במלחמת השחרור כאשר הם בלמו את הצבא הסורי שהסתער על בתי הקיבוץ. בשערי דגניה א' נמצא את הטנק הסורי שנבלם במלחמה זו.

שנים מספר לאחר שהוקם הקיבוץ החליטו חבריו שיש לחלק את החברים לשתי קבוצות וזאת בכדי שניתן יהיה להמשיך לחיות בקבוצות קטנות ולא קבוצה אחת גדולה.

סמוך לקיבוצי דגניה נמצא את בית הקברות המפורסם "כינרת" שם טמונים רבים ממייסדי הקיבוצים דגניה א' וב'.

 

את סיורנו נסיים בעקבות ההפטרה אותה שמענו זה עתה:

 

 

וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-הָעָם, לְכוּ וְנֵלְכָה הַגִּלְגָּל; וּנְחַדֵּשׁ שָׁם, הַמְּלוּכָה. 

 

לראשונה אנו קוראים על גִּלְגָּל בספר יהושע כמקום אשר בו קיימו בני ישראל את מצוות ברית המילה לאחר שבמשך ארבעים שנה לא קיימוה בגלל הנדודים במדבר:

 

וַיֹּאמֶר ה' אֶל-יְהוֹשֻׁעַ,

 הַיּוֹם גַּלּוֹתִי אֶת-חֶרְפַּת מִצְרַיִם, מֵעֲלֵיכֶם;

 וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא, גִּלְגָּל, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה.

 

בימינו ניתן לבקר בקיבוץ גִּלְגָּל השוכן בבקעת הירדן צפונית לעיר העתיקה יריחו.

היישוב הוקם כמאחז נח"ל בשנת תש"ל וכיום חיים בו כמאתיים חברים. סמוך לקיבוץ התגלו אתרים ארכיאולוגיים מתקופות שונות. כמו כן נמצאת שמורת טבע הנקראת שמורת מְלֵחה. השמורה מוקפת בצמחים נדירים ומשמשת כתחנת מעבר לציפורים נודדות.

 

נמשיך לסייר בעקבות הנביא שמואל. צפונית לירושלים על הר גבוה מתנשא בנין מרשים אותו ניתן לזהות מרחוק בזכות הצריח הבולט מעליו. המקום נקרא בערבית נבי צמויל (סמואל) ועל פי שמו יש הקושרים אותו לנביא שמואל. יש סוברים שזה הוא מקומה של העיר מצפה שבה נהג שמואל לשפוט את העם ובה גם הכריז על שאול כמלך ישראל. במהלך הדורות הגיעו להר הבולט עוברי דרך רבים והיו דיעות שונות ביחס לשם המקום.

המסורת שמוצאת הר זה כמקום קבורתו של שמואל הנביא, קיימת כבר שנים רבות ויהודים נוהגים לפקוד מקום זה המשמש כיום כמקום תפילה. סיור במקום וטיפוס למרומי הצריח יאפשרו לנו לצפות דרומה לכיוון ירושלים, מערבה לכיוון השפילה, צפונה לעבר נחלת שבט בנימין ומזרחה לעבר מדבר יהודה. אני ממליץ על ביקור בשעת שקיעה זמן אשר בו מדבר יהודה נצבע בגוונים מרהיבי עין והרי מואב נגלים לנו במלוא הדרם.

סמוך למקומנו נוכל לזהות גבעה נוספת המרשימה בגובהה. זהו תל אל פול ובעברית גבעת שאול. יש המזהים הר זה כמקום מושבו של המלך שאול אשר גר בגבעת בני בנימין או בקיצור בגבעה. במרומי ההר נמצא בנין מרשים אשר בנייתו לא הושלמה.

חוסיין מלך ירדן  החל לבנות במקום את ארמונו אך מעולם לא הצליח להגיע לסיום הבנין. מלחמת ששת הימים קטעה את תוכניותיו. סיור בהר ובסביבתו יקרבו אותנו אל הנופים בהם נולד וחי המלך הראשון של עם ישראל המלך שאול.

 

שבת שלום.

 

כתב וערך: עמוס ספראי ראש מכללת אמונה בירושלים

 

shlezinger tfila eliner hendat_yamim  bnei_akiva tora_mizion  darga