בס"ד ב' סיון התשע"ז
27/05/2017

פרשת וירא

בפרשה הקודמת מסופר על הגעת אברהם לאלוני ממרא, שבסמוך לחברון, ועל התיישבותו שם. מרבית סיפורי אברהם מתרחשים במקום זה – מכאן הוא יוצא למלחמה נגד ארבעת המלכים, במקום זה מתרחשת ברית בין הבתרים ועוד. גם פרשתנו פותחת בישיבתו של אברהם במקום –

"וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם" (בראשית, יח', א)

'ממרא' המוזכר בשם המקום, הוא ממרא האמורי, אח לענר ואשכול היושבים באזור חברון (בראשית, יד', כד). האלונים הם כנראה חורשת אלונים שהיתה בסביבת חברון.

נוסעים ועולי רגל רבים תיארו את אלוני ממרא וייחסו למקום מסורות רבות של התגלות.

במשך השנים הפך המקום ליריד גדול ומקום פולחן, חז"ל יצאו כנגד היריד הזה ואסרו להשתתף בו בגלל העבודה זרה שבמקום – "דא אתא רבי יוסי בי רבי בון אבא בר בר חנה בשם רבי יוחנן לא אסרו אלא כגון ירידה של בוטנה, ותני כן: שלושה ירידים הם: יריד עזה, יריד עכו ויריד בטנן, ואין לך מחוור מכולן אלא יריד בטנן" (ירושלמי עבודה זרה, א', ד). בטנן הוא כינוי נוסף לאלון כפי שמתרגם אונקלוס את "אלוני ממרא" – 'אלוני בוטמי'. עדות נוספת לעבודה זרה שבמקום עולה מתוך 'אונומסטיקון', ספרו של אווסביוס (אב הכנסיה מקיסריה, אמצע המאה הרביעית),

בערך 'אלוני ממרא' – "...עד היום מראים את האלה אשר אברהם אהל שם, והגויים עובדים אותה".

ההדגשה של חז"ל על יריד בטנן כ'מחוור שבכולם' קשורה ככל הנראה לאירוע קשה של מכירת יהודים לעבדות לאחר החורבן שהיה במקום הזה, כפי שמתאר הירונימוס (מאבות הכנסיה, מאה הרביעית לספירה) שמבקר במקום – "בימי הדרינוס כשנחרבה גם ירושלים, נמכר המון עצום מגילים שונים ביריד של אילת אברהם. לפיכך תועבה היא ליהודים לראות את היריד המפורסם הזה" (הירונימוס בפירושו לירמיהו לא', טו).

המקום המשיך לשמש כיריד וכמקום עבודה זרה עד שנהרס והפך לכנסייה מפוארת על ידי הקיסר טונסטנטינוס במאה הרביעית לספירה.

שרידי האלון נזכרים עד למאה השישית לספירה, ולאחר מכן עברה המסורת של עץ האלון של אברהם לאלון עתיק אחר באזור, שהפך גם הוא לאתר חשוב, ורבים באים לראותו ולצלמו. בשלהי המאה הקודמת (1871) רכשה הכנסיה הרוסית הלבנה את סביבות העץ והקימה במקום מנזר.

עבודות הפיתוח אשר נעשו מסביב לאלון, כולל בנית במה ונטיעת ברושים, גרמו לפגיעות קשות באלון. פגיעות אלה גרמו לכך שבשנים האחרונות חדלו העלים הירוקים ללבלב על ענפיו של האלון העתיק, אחד מהעתיקים אשר שרדו באזורנו.

במפות רבות אנחנו מוצאים את האלון המפורסם גם בשם אשל אברהם. מקור השם אינו ברור, יתכן שזהו שיבוש השם 'אלון' בגרמנית (EICHE) איישע ç אשל. מכאן קצרה הדרך ליצירת ר"ת אש"ל = אכילה, שתיה, לינה.
 
"וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם" (תהילים, א', ג)

מעיסוק בעץ השתול, אנו עוברים לפלגי המים. בשונה מארץ מצרים בה המים הם דבר מובן מאליו בזכות נהר הנילוס הגדול, בארץ ישראל המים מאז ומתמיד היוו מוקד לבעיות ומריבות. בפרשה מסופר על אברהם שחופר בארות בכדי שיספקו מים לו ולמשפחתו, אולם הוא נתקל בהתנגדות ובגזל מצד יושבי הארץ –
"וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם אֶת אֲבִימֶלֶךְ עַל אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ... עַל כֵּן קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ שְׁנֵיהֶם" (בראשית, כא', כה-לא)

ברחבי הארץ פזורים מספר רב של ישובים הנושאים בשמם את המילה בְּאֵר:

בראש ובראשונה נזכיר את העיר באר שבע המוזכרת בפרשה, שבשמה מנציחה את השבועה והברית שנכרתה בין אברהם לבין אבימלך מלך גרר סביב מחלוקת הבארות. בצפון העיר, ניתן למצוא את 'באר אברהם', באר עתיקה בת לפחות אלף שנה, שעל פי המסורת היא הבאר אותה חפר אברהם.

 צפונית לאילת הוקם בשנים האחרונות ישוב חדש הנקרא בְּאֵר אוֹרָה. במקום באר מפורסמת אשר ממנה שאבו מים לעיר אילת בשנותיה הראשונות. עד להתיישבות היהודים באזור, נחשב המקום נידח ועלוב, ושימש מקור מים לשבט בדווי מקומי, שבפיהם נקרא הבאר בִּיר חִנְדִס, שמשמעו 'באר צלמוות'. שם זה אף ניתן להיאחזות הנח"ל הראשונה שהוקמה במקום. לימים, ביוזמתו הברוכה של 'סבא נוח' וולפובסקי, הפך המקום לחוות גדנ"ע, וועדת השמות הממשלתית קבעה למקום את שמו העברי החדש 'בְּאֵר אוֹרָה', כביטוי להפרחת השממה, וכהיפוך לאותו צלמוות ראשוני ששרר במקום.

מערבית לקרית מלאכי אנו מוצאים את המושב בְּאֵר טוֹבִיָה שהוקם במהלך העלייה הראשונה,  ונקרא על שם הכפר הערבי ביר א-טאביה שהיה במקום. המושב נחרב במאורעות תרפ"ט, ועבר תלאות מרובות, אך כיום המקום שקט ובוטח.

בין רמלה וראשון לציון נמצא את היישוב העירוני באר יַעֲקֹב אשר הוקם בתרס"ז (1907) על ידי עולים מדאגסטן שבאזור הקווקז, ונקרא על שם הרב יעקב יצחקי, איש משכיל אשר היה הרב של יהודי קווקז והוערך מאד על ידי שלטונות ארצו שאף מינוהו להיות חבר האקדמיה הרוסית למדעים. במהלך השנים הצטרפו עולים מרוסיה שהגיעו לארץ אף הם במהלך העליה הראשונה, ולאחר קום המדינה הצטרפו עולים חדשים רבים בעיקר מצפון אפריקה, שהגדילו מאוד את אוכלוסיית הישוב, והישוב הקטן הפך למעוצה מקומית.

סמוך לפתח תקווה נמצא הקיבוץ הדתי בארות יצחק הקרוי על שמו של הרב יצחק ניסנבוים מנהיג ציוני שנספה במרד גטו וורשה. הקיבוץ הוקם בתש"ג (1943) בקרבת העיר עזה, על ידי עולים מצ'כסלובקיה וגרמניה. במלחמת העצמאות לאחר קרב קשה מול הצבא המצרי נעזב הקיבוץ ובתיו נהרסו. לאחר קום המדינה נעשה ניסיון להקימו מחדש במושבה הגרמנית וילהלמה, ובסופו של דבר עבר הקיבוץ בתשי"ב (1952) למיקומו הנוכחי.

המושב בארותיים נמצא מזרחית לנתניה, וקרוי על שם חורבה הנמצאת באיזור בעלת צליל דומה לשם בארותיים. המושב הוקם בתשמ"ט (1949) על ידי עולים מהונגריה וצ'כסלובקיה.

בחבל הבשור מדרום לעזה שוכן הקיבוץ בארי הקרוי על שמו של ברל (בארי) כצנלסון ממנהיגי תנועת העבודה בארץ. הקיבוץ הוקם במוצאי יום כיפור תש"ז (1946), במסגרת עליית אחת עשרה הנקודות.

 

כתב: עמוס ספראי, מנהל מכללת אמונה, ירושלים

shlezinger tfila eliner hendat_yamim  bnei_akiva tora_mizion  darga