"ההתקשרות לעמנו, אהבת ישראל, ההבנה והרגש שיש לנו כלפי יהודים בכל מקום שהם - אלה המעיינות שמהם נובע כוחנו"
- הרב פרופסור אברהם יהושע השל
לשכת סגן ומ"מ היו"ר בוחרת להעלות על נס בפעילותה את "העמיות היהודית" ולהדגיש את חשיבות הקשר והיחסים בין ישראל לתפוצות מתוך ראיית המגוון הרחב של העם היהודי ומתוך כבוד הדדי בין היהודים הבוחרים לחיות בישראל לאחינו שבוחרים לחיות בקהילות היהודיות בתפוצות. מטרתנו לעורר אהבה, כבוד וחיבה למדינת ישראל ולציונות ולעורר אותה מידה של אהבה, כבוד וחיבה ליהודי התפוצות באשר הם.
הגיע הזמן לעדכן את האתוס הציוני
כיהודי, כישראלי, כציוני, כמי שאוהב את מדינת ישראל וחולם כל לילה בעברית, כמי שמחנך את ילדיו על התפישה, כי זה המקום ואין בלתו מבחינתנו, כמי שמניף את הדגל בגאון וכמי שחוגג את הצלחתו המסחררת, החד־משמעית, המרגשת כל כך, של החלום הציוני — אני חושב שעלינו לעדכן מחדש, ללא פחד, את האתוס של התנועה הציונית.
שלילת הגלות היתה נחוצה, אפילו נחוצה מאוד, בראשית ימיה של הציונות. בלעדיה, ייתכן שלא היינו כאן. אך אחרי כמעט 75 שנות עצמאות, כשיותר מ–40% מהעם היהודי יושבים בציון, כשאין חולק על המרכזיות של מדינת ישראל בזהות ובשיח היהודיים, כשיצירות התרבות והאמנות הנוצרות במדינת ישראל מוכיחות בלי קושי שהחלום הציוני ניצח את מתנגדיו — יש לי די ביטחון בציונות, כדי להתבונן באופן מורכב יותר בתפקידה של שלילת הגלות כרעיון מארגן.
לשמחתי, השפה כבר הקדימה אותנו. את המילה "גולה" החליפה המילה "תפוצה", שבניגוד לקודמתה, אינה שיפוטית. ומאותו מקום של ביטחון־עצמי־ציוני אני מסוגל, אני רוצה, אני שמח, לחגוג את הצלחתן ופריחתן של חלק מתפוצות ישראל בלי שהדבר יאיים כהוא זה עלי ועל צדקת הדרך שאני, כציוני, בחרתי.
זאת ועוד, מנקודת מבט היסטורית, לאחר שביססנו היטב את ההצלחה הציונית, שהתממשה מעל ומעבר למה שייחלו לו רוקמי החלום הציוני — ניתן לומר בזהירות, ששני נסים אירעו לו לעם היהודי במאה ה–20, שתי תקומות אפילו. האחת היא זו שלי, שאני גאה בה כל כך, התקומה הציונית של העם היהודי ששב לארצו. השנייה היא הדבר המופלא שקרה לו לעם היהודי, לאחי ואחיותי, בארצות הברית של אמריקה. כי גם העיקש בציונים, כמוני, לא יכול להתעלם, וכיום גם לא רוצה להתעלם, מההישגים הרוחניים, הדתיים, האקדמיים, התרבותיים, הפוליטיים והכלכליים שהגיע אליהם העם היהודי בגדולה שבתפוצות ישראל.
בשנים 1880–1940 עלו מאירופה לארץ ישראל, ונשארו בה, כ–270 אלף איש; באותן שנים ממש היגרו מאירופה לאמריקה כ–2.7 מיליון יהודים. כן, פי עשרה. היה זה גל ההגירה הגדול ביותר בתולדות העם היהודי. ומה למדנו במערכת החינוך הישראלית על הדרמה הענקית הזאת בתולדות עמנו? כמעט כלום. לימדו אותנו, בצדק, על כל תג ופסיק בחמש העליות לארץ ישראל. מורינו רצו, בצדק, שנהיה גאים, והצליחו. אבל הם היו כל כך עסוקים בשלילת הגלות, שלא רצו ללמוד, ולא רצו ללמד, על קורות עמנו והצלחתו המרגשת בתפוצת אמריקה.
אין לי טענות למורי. זו היתה תקופה אחרת. אך התנועה הציונית היום בוטחת דיה כדי לחגוג בלי פחד גם את התקומה השנייה של העם היהודי.
וההישגים מרקיעי שחקים. ציוויליזציה יהודית מסעירה. הגות ופילוסופיה; תורה והלכה; תרבות ומוסיקה; ספרות, פמיניזם ומשפט; ברנדייס. פוליצר. וייז. רבקה גרץ. שכטר. סאלד. השל. אנני ליבוביץ'. קפלן. גרשווין. בטי פרידן. אייזיק שטרן. אמה לזרוס. סול בלו. בלה אבצוג. קיסינג'ר. ספילברג. רות ביידר גינסבורג. ליאונרד ברנשטיין. סטרייסנד. ארתור מילר. וזו רשימה כה חלקית. 25% מהאמריקאים שזכו בפרס נובל לספרות הם יהודים. 40% מהאמריקאים שזכו בפרס נובל במדעים וכלכלה הם יהודים.
אני גאה בהם, באחי ובאחיותי. אנחנו משפחה גם כשאנו שונים בהשקפותינו, במקומות מגורינו, בבית הכנסת שאנחנו הולכים או לא הולכים אליו. גם כשאנחנו כועסים איש על רעהו. לאהבה הזאת קוראים עַמִּיּוּת. ציונות 2021 חייבת להניף גם את דגל העמיות.
אני חוגג באהבה את תקומת יהדות ארה"ב במאה ה–20, וזה לא מוריד גרם אחד מהציונות שלי. תקומתנו כאן, בציון, היא התקומה שלי. אני בירושלים. אבל בָּבֶל ראויה בעיני. לא רק בדיעבד, גם לכתחילה. הרי כמעט כל ענקי הרוח שקמו לעם היהודי לאורך הדורות לא היו מי שהם ללא החיכוך המתמיד, ללא ההפריה הדדית עם אומות העולם. הרמב"ם לא היה הרמב"ם אלמלא הכיר ביופיו של יֶפֶת וידע להכניסו לאָהֳלֵי־שֵׁם, ואולי אפילו ניתן לקרוא זאת מבין השיטין בדברי חז"ל, ולפיהם "צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפיזרן לבין האומות" (פסחים פז ע"ב).
אז מה, שנזנח את ערך העלייה לארץ? מה פתאום! חלילה! התנועה הציונית צריכה להוסיף ולהשקיע בעלייה, בעולים, בהגשמה הציונית הפרקטית שהביאה את רובנו לכאן. אבל לא מתוך התנשאות על החיים בתפוצות, ולא מתוך מחשבה שישראל היא המקום היחיד ליהודים או לציונים. גם לא מתוך אמונה עיוורת שהריכוז של העם היהודי, כל העם היהודי, בארץ אבותיו הוא האידיאל האולטימטיבי של הציונות בשנת 2021. העם היהודי איתן דיו, הציונות חזקה דיה לחגוג את ירושלים ולחגוג את בבל.
