מאת: יעקב חגואל
סגן ומ"מ יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית
ספרי דברי הימים מעוטרים בסיפורם ובחזונם של מנהיגים אשר ראו לנגד עיניהם את זכותם לקיים את חייהם על אדמתם, בהתבסס על ערכיהם המשותפים. בהיסטוריה של עם ישראל, מקבל משה רבנו, את הצו האלוהי לאחד את עם ישראל, להעניק לו תקווה וחרות. הוא נפגש עם המנהיגים, מתריע ודורש את חרותו של עם ישראל ויציאתו מעבדות לחרות, אל עבר הארץ המובטחת.
כשלושת אלפים שנה לאחר יציאת מצרים, קם מנהיג נוסף בקרב עמנו. בנימין זאב הרצל. הרצל רואה בחזונו את עם ישראל קם מהגלות וחי חיי חרות, במדינתו העצמאית. בהרבה מובנים הרצל מזכיר את משה רבנו. הוא פועל ללא לאות בכדי לעורר את זיק התקווה בקרב עם ישראל וחושש מאבדן הזהות של עם נרדף ומובדל. הוא נפגש עם מנהיגי עולם, עם ראשי מדינות ובעלי ממון ומנסה לתפעל את גלגלי רכבת התקווה שתישא בעקבותיה את ההמון, אל עבר אחדות, חרות ובית לאומי. כבימי משה, מורך הלב בקרב העם מלווה את חזונו של הרצל. כמו בסיפור יציאת מצרים, גם במהלך דרך זו, מתעוררות קבוצות שנוטות לקבל את המצב הנתון בגלות ומעדיפות את סיר הבשר הגלותי מאשר הסיכון בחרון אפם של מנהיגי העולם.
המסע הציוני של הרצל מסתכם בשבע שנים בלבד. שנים בהם הקדיש את מרצו ובריאותו במטרה להגשים את חזונו. בגיל ארבעים וארבע ולאחר ניסיונות אין ספור להצלחת משימתו, נפטר מנהיגו הראשון של עם ישראל מאז ימי משה רבנו. הרצל נפטר ונקבר בוינה, אוסטריה ומותיר מאחוריו אור של תקווה, מוסדות מכוננים להקמתה של מדינת היהודים ומעבר לכל – הוא מותיר תחושה של אחדות.
כשלושה עשורים לאחר מותו, מתקבלת החלטה בקונגרס הציוני להעלות את עצמותיו לארץ ישראל תוך שנה מיום אישורה. הנהלת ההסתדרות הציונית פונה לאדריכל אוסקר שטרנד ולאמן היודאיקה ארתור וייס ומבקשת מהם לתכנן פרוכת שתכסה את ארונו של הרצל עם הבאתו לקבורה בארץ ישראל. הפרוכת נתפרת בעיטור צבעי תכלת-לבן, רקומה זהב ועליה דמות אריה בתוך מגן דוד. לצידו של האריה שבעה כוכבי זהב המזכירים את דגל המדינה היהודית, אותו הציע הרצל לאמץ לכשתקום.
הפסוק: הִנֵּה֩ אֲנִ֨י פֹתֵ֜חַ אֶת־קִבְרֽוֹתֵיכֶ֗ם וְהַעֲלֵיתִ֥י אֶתְכֶ֛ם מִקִּבְרוֹתֵיכֶ֖ם עַמִּ֑י וְהֵבֵאתִ֥י אֶתְכֶ֖ם אֶל־אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵֽל׃ נכתב בחלקה העליון של הפרוכת ולאחריה הפסוק מתהילים:
הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה – בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ. הפסוקים מסמלים את הגשמת חזונו והשמחה שבעמל ידיו שהביאו להקמתה של מדינת היהודים, כאן, בארץ ישראל.
בשל תחילת ימיה של מלחמת העולם השניה העלאת עצמותיו של חוזה המדינה לארץ ישראל לא צלחה באותה התקופה.
עם הקמתה של מדינת ישראל, מחליטה הכנסת לממש את צוואתו של חוזה המדינה ולהעלות את עצמותיו ארצה. הפרוכת מכסה את ארונו של הרצל בזמן הקבורה. עם סיום טקס ההלוויה נעלמת הפרוכת ונסיבות היעלמותה נשארו בגדר תעלומה עד לעצם היום הזה.
היום, 70 שנה להעלאת עצמותיו של הרצל לקבר ישראל ולאחר מאמצים כבירים למצוא אותה הוחלט לשחזר את הפרוכת.
דר' יצחק וייס שלאחר מחקר רב כתב את הספר "הרצל – קריאה חדשה", מגלה להפתעתו ובאופן מקרי כי אביו ארתור וייס, היה אמן היודאיקה שהכין את פרוכת הקבורה לארונו של הרצל.
לאחרונה, לאחר ביקור של וייס בתערוכה במרכז הרצל, הועלה הרעיון לשחזר בשנה זו, שנת השבעים להעלאת עצמותיו של הרצל לקבר ישראל, את הפרוכת אותה הכין אביו של יצחק וייס. היא תונח באזכרה הממלכתית של הרצל בכ' בתמוז על מצבתו ולאחר מכן תשכון בחדר הרצל במוזיאון בהר.
המושג פרוכת מופיע לראשונה בציווי האלוהי על משה רבנו: "ועשית פרוכת… והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש ובין קודש הקודשים".
בנימין זאב הרצל, נצרב בתודעה הישראלית כחוזה המדינה היהודית וכאבי האומה. הפרוכת שכסתה את ארונו, אינה אלא הרעיון להמשך חזונו הנצחי.
הבאתו לקבורה של הרצל לפסגה החשופה באזור שכונת ביתן וגן בירושלים, מסמלת מעבר לכל את אחיזתו וקשרו של עם ישראל עם בירתו הנצחית וההיסטורית. פסגת ההר של אותה התקופה נקראה "הנשקפת" בשל היותה הגבוהה מבין פסגות ירושלים וככזו המשקיפה על האזור כולו.
זוהי הפעם הראשונה מאז שיבת עם ישראל לארצו בה מתקדש מקום והופך להיות הפנתיאון הלאומי של המדינה המתחדשת. הרצל נטמן על פסגת ההר, לצידו חלקת גדולי האומה וחלקות נוספות של חיילים שמסרו נפשם על הגנת העם והמולדת. וממקום קבורתו, נפרשת לפניו ציון וירושלים. משה רבנו לא זכה לראות את עם ישראל בארצו, כך גם הרצל.
71 שנים של עצמאות, חדשנות, חינוך ועשייה מלוות אותנו מאז תקומתה של מדינת ישראל. המילים שנתפרו על הפרוכת המקורית, וכעת על הפרוכת המשוחזרת, תפקידן הוא להבדיל בין העיקר לתפל, בין השאיפה לשלמות לבין המציאות. הרצל ניסה בחייו לנטוע בנו את חשיבות הגשמת החזון, את השאיפה לחברת מופת ואת הזהות היהודית-ציונית. הוא הותיר בנו את התפקיד לשאת הלאה את לפיד הנצח של עם ישראל לאחר מותו.
הרצל היה גאה בהישגים האדירים אליהם הגיע חזונו. הדרך להגשמת המטרות עוד רבה והאתגרים מולן ניצבת מדינת ישראל גדולים. תפקידנו כהורים, כמחנכים, כמנהיגים הוא להפיח בדורות הבאים את חזונו ולהמשיך ולחתור לעבר חברת מופת כאן במדינת היהודים.
