שמעון אגרנט

Government Press Office, Public domain, via Wikimedia Commons

• נולד ב-5 בספטמבר 1906, בארצות הברית. קיבל חינוך עברי אצל מורים פרטיים ובבתי ספר עבריים בשיקגו.
• בשנת 1922 ביקר יחד עם הוריו בארץ ישראל ולמד שלושה חודשים בגימנסיה "הרצליה" בתל-אביב.
• בשנת 1929 קיבל את התואר דוקטור למשפטים באוניברסיטה בשיקגו.
• בשנת 1930 עלה ארצה.
• באפריל 1932 הוסמך כעורך דין. לאחר תקופה של התמחות במשרד עו"ד בירושלים
• פתח משרד לעריכת דין בחיפה.
• בין השנים 1935-1950 לימד כמורה מן החוץ למשפט פלילי בפקולטה למשפטים של
• האוניברסיטה העברית.
• בשנת 1940 מונה כשופט של בית משפט השלום בחיפה.
• בשנת 1948 מונה כנשיא בית המשפט המחוזי בחיפה.
• בשנת 1950 מונה כשופט בבית משפט העליון.
• בין השנים 1954-1966 השתתף כפרופסור אורח במשפט פלילי באוניברסיטה העברית בירושלים.
• בשנת 1960 מונה כממלא מקום קבוע לנשיא בית המשפט העליון.
• בין השנים 1960-1966 כיהן בתפקיד אב בית הדין של הקונגרס הציוני.
• בין השנים 1965-1968 כיהן כחבר בית הדין הקבוע לבוררות בהאג.
• בשנת 1968 הוענק לו פרס ישראל במדעי המשפט.
• בין השנים 1965-1976 כיהן כנשיא בית המשפט העליון.
• בשנת 1974 עמד בראש ועדת החקירה הממלכתית, "ועדת אגרנט". 
• החל משנת 1975 כיהן כחבר הוועדה המייעצת של הארגון לשלום העולם על ידי החוק.
• בין השנים 1975-1976 השתתף בסמינריונים בחוק הפלילי בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים.
• בשנותיו בבית משפט העליון כתב פסקי דין רבים, אשר דנו בשאלות מכריעות והרות גורל.
• אגרנט שימש אב בית דין במשפטים רבים אשר עיצבו את דמותה המשפטית של מדינת ישראל ואת חוקתה הבלתי כתובה. ישב בערעורי "פרשת קסטנר" ואייכמן, שהביאו את שואת יהודי אירופה לפתחו של בית המשפט העליון. 
• פסק דינו הידוע ביותר והמצוטט ביותר הוא פסק הדין בבג"צ 73/53 חברת "קול העם" נ' שר הפנים. פסק דין זה המכונה "בג"צ קול העם", מהווה בסיס למשפט החוקתי הישראלי.
• אגרנט נתן את הטון ביצירתה של "מגילת זכויות שיפוטיות", מערכת של תקדימים משפטיים, שהסתמכה על מגילת העצמאות כמבטאת את ערכי האומה.
• ביום 05/09/1976 פרש לגימלה.
• נפטר ביום 10/08/1992.

המידע הביוגרפי מבוסס על פרסום באתר הרשות השופטת ומובא באישורה.