הקשר בין מדינת ישראל לבין הישראלים החיים בתפוצות, שינה את פניו לאורך השנים- בקום המדינה היה יחס החברה לישראלים שבחרו לחיות בחו"ל בעיקר שלילי וזיכה אותם בכינוי "יורדים". החלטה לחיות בחו"ל נתפסה כסוג של "בגידה" ברעיון הציוני (למשל, הביטוי נפולת של נמושות של רבין מ- 1976). בשנים האחרונות, במקביל לעלייה בממדי ההגירה אצל בני המעמד הבינוני, אקדמאים, משוחררי צה"ל וזוגות צעירים, פחתה ונחלשה ההסכמה החברתית לגבי אי-המוסריות של תופעת "הירידה", וגברה הנטייה להבין את מניעי ה"יורדים", לקבל את התופעה, ולהודות בגלוי בכוונה וברצון "לרדת". יתרה מכך, בסקר שקיימה המחלקה (שנת 2020), למעלה מ- 80% מהצעירים אינם מתנגדים להגירה מהארץ. גם בשיח הציבורי, התופעה שינתה את פניה, וישנו מעבר מטרמינולוגיה של "ירידה", לשיח על "הגירה" או בשמו האחר Relocation.
תופעה זו של ציבור הולך וגדל של ישראלים שבחרו לחיות בתפוצות, מייצרת מציאות שבה מוסדות המדינה נדרשים לתת דעתם על סוגיות מהותיות הקשורות לזהותם ולמידת ועוצמת הקשר בינם לבין מדינת ישראל, לאורך השנים. הצורך רק מתחזק כאשר מדובר על בני.ות הדור השני והשלישי ויחסם למדינת ישראל בפרט וליהדותם בכלל.
המשלחת מיועדת להביא מעצבי דעת קהל ישראלים, להכיר את הקהילה הישראלית (אנחנו מדברים על שניים ושלושה דורות) החיה בתפוצות, ללמוד על מאפייני הדורות השונים של הישראלים בתפוצות וצרכיהם, ללמוד על מודלים קיימים של קהילות ישראליות וחינוך ישראלי, וללמוד על מענים שניתנים לקהילות מהגרים אחרות על ידי מדינותיהם במטרה לשמור על שפתם, תרבותם והקשר למדינות האם.
בסיום המסע משתתפיו ירתמו לחשיבה ואחריות משותפת לשינוי מדיניות ממשלת ישראל ביחס לישראלים בתפוצות מתוך תחושה כי יש דחיפות בטיפול באוכלוסייה זו שנטמעת מהר יותר בקהילה הרחבה והסכנה לאיבוד הזהות היהודית והישראלית היא ברורה ומוכחת.
