שמואל פולק, שאיבד את הוריו בשואה, בחר לעלות לישראל ולהצטרף ללחימה במלחמת העצמאות.
שורדי שואה רבים לחמו לצידם של אנשי היישוב ולעיתים גויסו לחזית מיד עם הגיעם ארצה, השתלבו ביחידות השונות לרוב ללא הכשרה מספקת וללא ידיעת השפה העברית.
למרות נתוני הפתיחה הקשים תרומתם לניצחון הישראלי הייתה מכרעת. רבים מהם שילמו בחייהם וחלקם היו נצר אחרון למשפחתם.
שמואל היה אחד מהם. סיפור חייו התגלה באמצעות תחקיר של מתנדבי ארגון "לתת פנים לנופלים" בארכיון הציוני לאחר שהדיסקית שלו נמצאה בעזבונו של חברו לנשק.
חנה, הבת הצעירה במשפחת אופנברג, הייתה נחושה לעלות לארץ ישראל ולהתיישב בקיבוץ.
היא ומשפחתה ברחו מגרמניה אל בלגיה וחיו בדירת מסתור עד תום המלחמה.
בגיל 15 היא נפרדה מהוריה ועלתה יחד עם חבריה לגרעין באניית המעפילים "החייל העברי".
לאחר שהות קצרה במחנה המעצר בעתלית היא הגיעה לקיבוץ בארות יצחק בנגב המערבי, שם עבדה במשק ולמדה.
מיד לאחר ההכרזה על הקמת המדינה נאלץ הקיבוץ להתגונן מול התקפות המצרים, וחנה, ששימשה כחובשת וכקשרית, נהרגה בעת הדיפת ההתקפה המצרית הגדולה על המשק ב-15.7.1948.
בלה פפירוביץ' היא אחת מ-811 חללים אנונימיים שנפלו במערכות ישראל, וקורותיהם אינם ידועים.
ארגון "לתת פנים לנופלים", שבראשו עומדת דורית פרי, עמל על גילוי סיפור חייהם וגבורתם.
חוקרי הארגון מחפשים קצות חוט במסמכים השמורים בארכיונים ההיסטוריים החשובים בארץ, ובראשם הארכיון הציוני.
