בס"ד כ"ו אדר התשע"ז
24/03/2017

פרשת תרומה

 

פרשת "תרומה

צדק חברתי בפרשה

-הרב יובל שרלו-

 

 

כאשר עוסקים בסוגיות של "צדק חברתי", המחשבה הראשונית בדבר, היא המחשבה על ההענקה שצריכה לבוא מאלה שיש להם לאלה שאין להם. הענקה זו היא בראש ובראשונה הענקה הנובעת מכללי דין: תשלום הוגן ובזמן, אי-העסקה בדרך של עובדי קבלן; הניגשת המקומות השונים לכל בעלי המוגבלויות; פתיחת האפשרויות במכרזי המדינה לא רק למקורבים; ועוד. בהמשך לכללי המשפט והדין מדובר גם על שפת החסד והרחמים, והדאגה הסולידרית לאלה שאינם מסוגלים, וכבר מיצו את המגיע להם בדין, ואף על פי כן הם הולכים בצידי הדרכים. כאמור, בשני המהלכים האלה – הדין והחסד – הכיוון הוא חד סטרי.

 

עובדה זו מעצימה את ההכרה כי אלה שאין להם נמצאים במצוקה גם בשל העובדה שהם לא מסוגלים להיות חלק מאלה שנותנים. לתת - זו לא רק חובה; לתת זו גם זכות גדולה, והאדם הנותן חש אף הוא חלק מהפרויקט הנרקם והנבנה, בין אם מדובר בנתינה צדקה לבודדים, ובין אם מדובר באתגר קהילתי משותף. ההלכה שחייבה, לדוגמה, גם את העני לתת צדקה – לא רק תבעה ממנו, אלא גם העניקה לו זכות גדולה, וראתה אף בתרומתו הצנועה מעשה גדול. אנו מכירים גם התייחסות מאוד מרתקת של חז"ל לקרבן המנחה. חז"ל הדגישו כי אף שמחירה של המנחה, הבאה מהצומח, נמוך בהרבה מזה של מזה של קרבן בהמה, ישנו יחס מיוחד אליו בשל העובדה שהוא איפשר גם לעני להיות חלק ממהלך הנתינה.

 

פתיחת הנתינה לכל יכולה להיעשות בשתי דרכים. ראשונה בהן נעשית בפרשת השבוע שנקרא בעוד שבועיים, בה נאמר כי כל אחד נותן מחצית השקל לבניית המשכן. התורה מדגישה "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט", לאמור: מדובר בתרומה שוויונית, שכל אחד חייב בה, ולאור הכתוב לעיל יש לומר גם כי כל אחד זכאי להיות חלק ממנה, ובדרך זו עומדים כולם כשווים גם בשפת הנתינה, ולא רק בשפת הקבלה. לעומת זאת, בפרשת השבוע שלנו, הפותחת את מבצעי ההתרמה לבניית המשכן – נפתחת האפשרות לתרום לכל, וכל אחד תורם במידת יכולתו. שני המהלכים האלה – תרומה שוויונית של כולם מחד גיסא, וסוג אחר של מבצעי תרומה בו תבוא לידי ביטוי יכולתו של האדם התורם, איש איש לפי נדבתו ולפי האפשרויות העומדות בפניו – הם דרכה של התורה להביא לידי ביטוי את ההיבט הזה של הצדק החברתי.

 

נראה לי כי ההסתכלות המיוחדת הזו של התורה מהווה גם הכוונה לכל העוסקים בעניינים הקשורים לצדק חברתי. בד בבד עם תשומת הלב הגדולה הניתנת להענקת מה שמגיע לכל אחד בכללי צדק ויושר, צריך לתת את הדעת גם לאפשר לכולם לתת. אפשרויות הנתינה רבות ומגוונות הן – אדם יכול להעניק מזמנו, מגופו, מחיוכו; אדם יכול להעניק מכספו, ממרחביו, מרכושו; אדם יכול להעניק מכישרונו, מחוכמתו, מאומנותו. בשל העובדה שמרחבי ההענקה פתוחים בפני כל אדם – מוטל על העוסקים בצדק חברתי לאפשר לחשוב לא רק על יכולתם לתת, אלא גם על פתיחת אפשרויות הנתינה בפני אלה הרוצים לתת וסבורים שאין הם יכולים לבאי בשערי הנתינה.

 

המשכן נבנה בסופו של דבר הן משותפות שוויונית של כל אחד, והן מנתינה של כל אחד לפי יכולתו ולפי רצונו. דרך זו צריכה להיות גם חלק מהמשימה שלנו, בכל המקומות ובכל המרחבים של העשייה הציבורית. לא רק להיות במעמד של הנותן והמעניק, אלא גם להסיר את החסמים, ולאפשר לכל אחד לבוא בשערים המיוחדים של תחושת חשיבות עצמית, מכוח העובדה שנתינתו אפשרית וראויה היא.

 

 

הרב יובל שרלו חבר הנהלת ארגון רבני 'צהר' וראש ישיבת ההסדר בפתח תקוה.

 

 

 

shlezinger tfila eliner hendat_yamim  bnei_akiva tora_mizion  darga