בס"ד י"ט טבת התשע"ז
17/01/2017

פרשת ויצא

פרשת "ויצא"

 מוסר עבודה ומוסר מעבידים

-הרב ד"ר רונן לוביץ-

  

יעקב איש תם היה, בדורותיו, אילו היה בדורנו אפשר שלא היה נחשב אלא לפראייר. יעקב גילם באישיותו ובמעשיו את מוסר העבודה האופטימאלי הנתבע מעובד. הרמב"ם, לומד מיעקב הלכה למעשה, לפיה הפועל "חייב לעבוד בכל כוחו, שהרי יעקב הצדיק אמר: 'בְּכָל כֹּחִי עָבַדְתִּי אֶת אֲבִיכֶן'".

המאמצים הבלתי נלאים שהשקיע יעקב אבינו בעבודתו בבית לבן, לא נבעו מאילוצים, ולא כתוצאה מן המצב המיוחד אליו נקלע בבית חותנו, אלא מתפיסה אידיאולוגית-עקרונית בדבר מוסר העבודה הראוי. על כך יכולים אנו לעמוד מדברי התוכחה שלו לרועי הצאן בהם נתקל ליד באר המים עם הגיעו לחרן: "הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ" כותב על כך רש"י: "לפי שראה אותם רובצים, כסבור שרוצים לאסוף המקנה הביתה ולא ירעו עוד, אמר להם הן עוד היום גדול, כלומר אם שכירים אתם לא שלמתם פעולת היום...'". חוש הצדק של יעקב בנוגע לחובות העובד כלפי המעביד היה כה חזק, עד שלא יכול היה להימנע מלהעיר לאותם רועים, חרף העובדה שהוא הגיע אליהם בתור אדם זר, נרדף ובודד, שבאופן טבעי היה אמור להיזהר מהם, ולרצות לשאת חן בעיניהם.

 

בשנותיו האחרונות בחרן ממשיך יעקב אבינו לגלות מוסר עבודה יוצא דופן. המדרש  מפנה את תשומת ליבנו להתמדה ולעקביות המיוחדים של יעקב בעבודתו בהתייחסו למילים: "ויעבוד עמו עוד שבע שנים אחרות". אומר המדרש: "בנוהג שבעולם פועל עושה מלאכה עם בעל הבית שתים ושלש שנים באמונה, ולבסוף הוא מתעצל. ברם הכא מה הראשונות שלמות אף האחרונות שלמות, מה הראשונות באמונה אף האחרונות באמונה" לדברי המדרש באופן טבעי חלה ברבות השנים שחיקה באיכות עבודתם ובמידת מסירותם של פועלים.  לא כך במקרה של יעקב שהמוטיבציה שלו נובעת מערכים של צדק טבעי ויושר אישי.

אולם ליעקב היה עסק עם מעביד שלא העריך את עבודתו, וביקש דרכים לנצל אותו. יעקב ראוי  להתכבד בתואר 'העובד הראשון שקופח על ידי מעבידו', כדבריו לנשותיו: "וְאַתֵּנָה יְדַעְתֶּן כִּי בְּכָל כֹּחִי עָבַדְתִּי אֶת אֲבִיכֶן. וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי וְהֶחֱלִף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים..."

על מנת שלא ירבו בישראל עובדים מקופחים ומנוצלים קבעה התורה הלכות המעניקות הגנה לעובד השכיר. כך למשל נאמר בתורה: "לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן מֵאַחֶיךָ אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ. בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ". התורה מלמדת שהלנת שכר השכיר איננה רק עברה על דיני ממונות - אלא גם על דיני נפשות: "כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ." לפיכך התורה מתרה במעסיק המלין שכר עובדיו - "וְהָיָה בְךָ חֵטְא".

נראה שבעולם הקדום היו השכירים שייכים בדרך כלל למעגל העוני, שכן בעל מעמד כלכלי איתן  עצמאי שברשותו קרקע חקלאית, צאן ובקר או סחורה. השכירים עמדו לא אחת בשורה אחת עם הגר, והעני, היתום והאלמנה, כמי שמרכיבים את האלמנטים החלשים בחברה.

על הנטייה הבלתי מוסרית של בעלי הממון לנצל את שכיריהם ניתן ללמוד מדברי התוכחה של נביאי ישראל דוגמת הנביא מלאכי (ג,ה) שהזהיר: "וְקָרַבְתִּי אֲלֵיכֶם לַמִּשְׁפָּט וְהָיִיתִי עֵד מְמַהֵר בַּמְכַשְּׁפִים וּבַמְנָאֲפִים וּבַנִּשְׁבָּעִים לַשָּׁקֶר וּבְעֹשְׁקֵי שְׂכַר שָׂכִיר אַלְמָנָה וְיָתוֹם וּמַטֵּי גֵר...".

בהלכה אנו מוצאים מערכת חוקים מפורטת ומתקדמת שנועדה להגן על השכירים בשוק העבודה. כך, לדוגמה, ההלכה מאפשרת לעובד שהתחייב לעבוד יום שלם - לחזור בו באמצע היום ולהודיע על הפסקת עבודתו. אם התחייב לעבוד תקופה מסוימת, הוא רשאי להתחרט ולחזור בו במהלך התקופה, וחובת המעביד לשלם את שכרו בהתאם לזמן שעבד. יחסה של התורה לזכויות העובדים לא נשען רק על עקרונות הצדק והחמלה, אלא הוא מתבסס גם על האמירה: "'כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים' (ויקרא כה, נד) - עֲבָדַי הם, ולא עבדים לעבדים"  לפיכך דאגה ההלכה שבשום אופן העבודה לא תהפוך לעבדות.

בזמננו החשש מפני שעבוד העובדים נראה רחוק ולא רלבנטי, וזכויות השכירים מעוגנות במערכת חוקים אזרחית מסועפת. ברם, גם כיום אנו מוצאים תופעות של ניצול החלשים בחברה, כאשר יש שכירים המועסקים בימי שבת וחג, יש המקופחים בשכרם, אחרים מפוטרים על מנת למנוע מהם קביעות, ורבים נאלצים לעבוד בתנאים בלתי הולמים וכדומה.

מידת יעקב איננה מידת כל אדם. יעקב אבינו יכול היה לעבוד בכל כוחו חרף היותו מנוצל, שכן הוא זכה לכך ש-ה' נענה בשלמות לתפילתו: "אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ... וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי".

בחברה שלנו, זוהי חובתה של כלל החברה לדאוג למתן זכויות לעובדים, למנוע את ניצולם, לדאוג להם לתנאי עבודה ראויים ולשלם להם שכר הוגן ובזמן. אם נתנהג כעם סגולה ביחס לעובד, נזכה להגשמת דברי ההמשך של נבואת מלאכי: "אֲנִי עֹשֶׂה סְגֻלָּה וְחָמַלְתִּי עֲלֵיהֶם כַּאֲשֶׁר יַחְמֹל אִישׁ עַל בְּנוֹ הָעֹבֵד אֹתו"

  

הרב ד"ר רונן לוביץ מארגון רבני "צהר" ומשמש כרב הישוב ניר עציון

shlezinger tfila eliner hendat_yamim  bnei_akiva tora_mizion  darga