בס"ד כ"ז תשרי התשע"ח
17/10/2017

פרשת תולדות תשע"ג

 

 

פרשת "תולדות"

 

מיעקב לישראל

-הרב עידו פכטר-

 

 

את משמעות השם יעקב מפורשות "ואחרי כן יצא אחיו וידו אחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב...". הנה כי כן, שמו של יעקב ניתן לו על שום שנגע בעקבו של עשו בעת הלידה, שיצא מיד אחריו. מכאן צמח כנראה הביטוי "בעקבות", המשמש אותנו לבטא דבר שבא בסמיכות כלשהי – על שום העקב, כאילו הדבר שהגיע אחרי היה צמוד לעקבו של הקודם לו. ואולם, המקרא מגלה משמעות נוספת לשם יעקב. כאשר עשו מגלה כי יעקב לקח ממנו את ברכת יצחק הוא זועק "ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים את בכרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי...". כאן נראה כי עשו נותן לשם יעקב משמעות אחרת. לא יעקב מלשון שבא בעקבות דבר אחר, אלא יעקב מלשון מרמה, כמאמר הנביא ירמיה "איש מרעהו הישמרו ועל כל אח אל תבטחו כי כל אח עקוב יעקב וכל רע רכיל יהלך". לפי משמעות זו, קריאתו של עשו היא מעין שאלה רטורית, כאומר: שמא לכן נקרא שמו יעקב, שהרי הוא רימה (עקב) פעמיים – פעם במכירת הבכורה ופעם בנטילת הברכה.

 

איזו משמעות התקבלה במסורת ישראל? באופן מפתיע, מסתבר שדווקא השנייה. כאשר הנביא הושע מוכיח את ישראל על התנהגותם הקלוקלת הוא מזכיר את מעשה אביהם, יעקב "וריב לה' עם יהודה ולפקד על יעקב כדרכיו כמעלליו ישיב לו. בבטן עקב את אחיו ובאונו שרה את א-להים". מאזכור השם יעקב בתחילת דבריו בהקשר של מעשים מקולקלים ומהמדרש שהוא נותן לו לאחר מכן, 'בבטן עקב את אחיו', משמע שהנביא הושע רואה את משמעות השם במובנה השלילי, כביכול רימה יעקב את אחיו כבר בבטן כאשר ביקש להקדימו ולצאת לפניו. ציור זה משמש בידי הנביא כדי להוכיח את ישראל על כך שהם נקטו בדרכי אביהם יעקב, והקימו חברה המבוססת על רמאות ושקר.

 

אף התורה עצמה נראה כמי שמסכימה לאפשרות השנייה. לאחר שיעקב נלחם עם המלאך ומכניע אותו, הוא מברך אותו: "לא יעקב יקרא עוד שמך כי אם ישראל, כי שרית עם א-להים ועם אנשים ותוכל". רש"י רואה בדברי המלאך ניגוד בין השם יעקב לשם ישראל ומפרש: "לא יאמר עוד שהברכות באו לך בעקבה וברמיה כי אם בשררה ובגלוי פנים, וסופך שהקב"ה נגלה אליך בבית אל ומחליף את שמך, ושם הוא מברכך". השם ישראל, לפי דבריו, בא לתקן את השם יעקב אשר מזכיר את רמאותו של יעקב שבגינה זכה לברכות. המלאך מבטיח ליעקב, כי רושם זה לא יידבק בו לעד, אלא עתיד הקב"ה להודות על הברכות שקיבל, ובכך ייזכר יעקב כמי שזכה לברכות בזכות עצמו – ישראל מלשון שררה, ולא כמי שקיבלן בדרך של רמאות.

 

אך בדבריו של רש"י יש קושי, שכן הכתוב עצמו דורש את השם 'ישראל' לא במשמעות של 'שררה' כי אם מלשון מאבק – 'כי שרית עם א-להים ועם אנשים ותוכל'. כיצד משמעות זו של השם מסתדרת עם עובדת היותו מנוגד לשם יעקב, המזכיר את הרמאות? דומה שהפתרון נעוץ בזיהוי הדמויות שאיתן התמודד יעקב. "כי שרית עם א-להים", מכוון כמובן למאבק של יעקב עם המלאך. אך מי הם ה"ועם אנשים" המוזכרים בהמשך? חז"ל בבראשית רבה מזהים אותם אנשים עם 'עשו ולבן'. אכן, עם עשו הולכת להיות ליעקב התמודדות במפגש עמו, ייתכן אף מלחמה. אך איזו התמודדות היתה לו עם לבן? כאן בהכרח מדובר על התמודדות אחרת. יעקב מתאר בפני נשותיו כי במהלך שהותו אצל לבן הוא רימה אותו והחליף את משכורתו 'עשרת מונים'. ואילו יעקב נותר נאמן לו, עבדו בכל כוחו – "טרפה לא הבאתי אליך... גנבתי יום וגנבתי לילה. הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני". יעקב שמר על מוסר עבודה גבוה גם כאשר בעל הבית שלו רימה אותו.

 

בהתמודדות מוסרית זו של יעקב עם לבן, הוא הוכיח כי אין הרמאות היא מידתו, כפי שעלה הרושם בתחילה, כי אם מוסר, צדק והתנהלות תקינה. ועל נקודה זו הצביע המלאך כאשר הודיע לו על שינוי שמו. "לא יעקב יקרא עוד שמך", שנקטת בדרכי מרמה לקבלת הברכות, "כי אם ישראל כי שרית... עם אנשים", כי התמודדת ביושר עם רמאות לבן והוכחת כי ישר אתה. ממילא, לאחר התמודדות זו, ראוי אתה לקבל את הברכות בצדק, בדרך של שררה.

 

כידוע, למרות שינוי של יעקב לישראל, עדיין קרא לו הקב"ה בשם יעקב. הדבר מלמד כי למרות ה'תיקון' של יעקב בבית לבן עדיין לשם 'ישראל' - המעיד על התמודדות עם עוול ורמאות - לא זכה. על כן הנביאים עדיין מכנים את ישראל בשם יעקב ומזכירים את משמעותו השלילית. האתגר אם כך מוטל עלינו, צאצאיו. להביא לתיקון חברתי, של עוול ורמאות, ואז תושלם באופן מוחלט ברכתו של יעקב – לא רמאות תופיע בשמנו כי אם מאבק בעוול ובשחיתות – 'ישראל'.

 

 הרב עידו פכטר, מרבני "צהר", רב קהילת 'ישראל הצעיר' ברמת פולג, נתניה.

 

 

 

eliner   hendat_yamim   bnei_akiva tora_mizion  Hadracha.org