בס"ד כ"ג כסלו התשע"ח
11/12/2017

פרשת צו וצדק חברתי

 

פרשת צו


שלא יאמר אדם לחברו אבא גדול מאביך

-הרב שרון שלום-

 

בעבר מקובל היה לראות את העולם דרך שרשרת ההוויה. לאמור, העולם בנויי בהיררכיה מסוימת לפיה, בחלק העליון ביותר עומד האל ובתחתיתה נמצא הגיהנום. הפילוסופים של עידן הרנסאנס ממקמים את האדם במרכז שרשרת ההווייה. זה הופך את האדם למשהו מיוחד, כי הוא עומד במרכז הבריאה. ראייה פילוסופית זאת, ממקמת את האדם במקום של כבוד. על רקע  התפיסות ביחס לאדם שהיו קיימות במזרח הקדום. ראויה פילוסופית זאת לשבח.  בתקופת המזרח הקדום, האדם מוצג כמכשיר, כאמצעי, להשגת יעדים כמו כלכלה ופוליטיקה, לחילופין, כפי שעולה  מהכתובים, במזרח הקדום, הצורך לשמור על ביטחון או על רכוש גובר על ערכם של החיים. עד כדי כך שאפילו גניבת רכוש הייתה עבירה שהיה עליה עונש מוות. במילים אחרות, רכוש ואדם הם בני חליפין וזה ראוי לשבח. זאת ועוד זאת,הפילוסופים מתקופת הרנסאנס מתחילים לדבר על Dignity: כבוד אשר ניתן לאדם בגלל רום מעלתו  מעצם היותו אדם. במילים אחרות אם היררכיה בבני האדם. תפיסות הללו היו בהמשך הבסיס לתפיסות הומנויות. עם זאת, דומה שהיה זה החידוש של המקרא. מכריזה התורה האדם ניברא בצלם אלוקים ומשום כך הינו בבואה של האל באשר זאת, יחס המקרא כלפי האדם הוא בכך שהאדם נתפס כנזר הבריאה. האדמה, השמיים וכל צבאם נוצרו רק למענו. תפקידו הוא למשול על תבל ויושביו, לכבשה, כסוכן הבית של אלוהים. ובאשר זאת לא ניתן לדבר על היררכיה בין בני האדם.

מאז עליתי ארצה מאתיופיה, לפני עשרים וחמש שנה, זכיתי לפגוש אנשים נהדרים, שהעם היהודי היושב בציון ובעולם יכול להתגאות בהם והם הרוב. עם זאת, נפגש אני, גם, בהזדמנויות שונות, עם קבוצות שונות החשים עליונות על קבוצה אחת על פני חברתה. מתוך טענות שונות: יותר ציוניים, יותר דתיים, יותר חכמים, או לחילופין יותר עשירים. זה מפליא אותי מחדש, כיצד בני האדם ובמיוחד יהודים אשר קראו את המשנה בסנהדרין "לפיכך נברא אדם יחידי... מפני שלום הבריות, שלא יאמר אדם לחברו אבא גדול מאביך ושלא יהו מינין אומרים, הרבה רשויות בשמים" עדיין חשים פטרונות כלפי ה"אחר"?

אמנם השבת פרשת צו נקראת בשבת הגדול ומשום כך, איפוא, גם ההפטרה מיוחדת היא לשבת הגדול. עם זאת ברצוני, בכל זאת, להתייחס להפטרה השייכת לפרשה הנקראת בשנים רגילות. משום שיש בה לענות לשאלתנו לעיל. אומרת הנביא  ירמיהו "עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל זִבְחֵיכֶם וְאִכְלוּ בָשָׂר כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוציא (הוֹצִיאִי) אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח כִּי אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְקוֹל..." הנביא מדבר בזלזול הקורבנות העם מחמיר גדול בכל נושא הקורבנות תוך כדי שהוא שטוף בפריצות, עוולות חברתיות קשות, השטופים בגנבה ברצח ובניאוף. הנביא מציין  אירוע היסטורי לפיו ביציאת מצרים אלוקים לא ציווה את בני ישראל על עניין הקורבנות. ולכאורה הרי עובדה זאת הייתה ידועה לירמיהו לא פחות משהם ידועים לנו?  אז מה המסר החבוי בציון עובדה זאת? אכן לא ניתנה לישראל פרשת הקורבנות עם זאת אלוקים לדעת ירמיהו ציווה אותם משהו אחר. "כה אמר ה' אלוקים" אומר ירמיהו "אנכי כרתי ברית את אבותיהם ביום הוציאי אותם מארץ מצרים מבית כעבדים" לאמר: "מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי אשר ימכר לך ועבדך שש שנים". לאמור במצרים אלוקים ציווה אותם על שחרור עבדים, בשנה השביעית. הרעיון העומד בבסיס ציווי זה הוא שיון חברתי.  דומה שהתשובה השנייה לכך ". היא כי יש לחלק בין תקופת בראשית והאבות לבין העידן שלאחר מכן. בתקופת בראשית והאבות, לא מתקיים כל פולחן; היסוד המוסרי הוא העומד במוקד יחסי האל והאדם. ובהמשך הפולחן תופס את מקומו של המוסר מצב זה יוצר מציאות חברתית היררכית המביא למשבר חברתי ודתי עמוק. ועל רקע זה נביאי התקופה יוצאים נגד הקיטוב המעמדי החריף, ומגנים את העשירים על זניחתם את הצדק החברתי ועל מסירותם הריקה מכל תוכן לפולחן. פתרונה הקיצוני של הנבואה הקלאסית לתופעות אלו הוא דחייה של הפולחן הריטואלי והצגת טוהר המוסר כדרישה העליונה שדורש האל. לשורש טעות זאת מצביע הרמב"ם שהכוונה הראשונה אמנם היא שתשיגוני ולא תעבדו זולתי...והנה באתם אתם ובטלתם התכלית ההיא...ונשארתם מכוונים אל היכל ה' ומקריבים הקרבנות אשר לא היו מכוונים לכוונה ראשונה מורה נמצאנו למדים איפוא, שהרגשת עליונות על מאן דהן מכל סיבה שהיא או לחילופין חשיבה אגוצנטרית הלבושה בראייה סקטוריאלית או אינדיבידואלית, הרי היא בחינת ביטול התכלית שלא מכוונת לכוונה הראשונה. התכלית הוא המוסר והפולחן, יהא הפולחן אשר יהיה, הוא אמצעי להשגת תכלית זאת.

 

הרב שרון שלום, רב קהילת קדושי ישראל בקרית גת ומרצה במכללת "אורות" אלקנה.

 

eliner   hendat_yamim   bnei_akiva tora_mizion  Hadracha.org