בס"ד ג' ניסן התשע"ז
30/03/2017

פרשת שמות וצדק חברתי

 

פרשת שמות

 

מדוע משה הוא רבנו?

-הרב יונה גודמן-

 

אילו משה היה נבחר כמנהיג בישראל תשע"ב (2012), יש להניח שאגודה לשלטון הוגן הייתה נזעקת לבית משפט בשאלה מניין לו הכישורים הנדרשים לתפקיד. היא הייתה רוצה לדעת היכן למד תורה ומי הם רבותיו – דבר שאינו כתוב כלל בתורה. וביתר רצינות, מצפים אנו שהתורה תנמק את בחירתו של אדם להיותו מנהיגם של ישראל ש"לא קם כמותו עוד" ושנותן לנו תורת נצח. בדומה למנומק תחילה אצל נח, כי היה "איש צדיק" ו"תמים", כן אנו מצפים שייכתב לגבי המנהיג הגדול ביותר שלנו. והנה, למרבה הפלא, בוקר בהיר אחד מתגלה הקב"ה למשה בסנה הבוער ומטיל עליו שליחות נעלה של גאולת ישראל משעבודה, גאולה המשמשת אב-טיפוס לכל הגאולות מעַבדות מאז ועד היום.

 

אמנם כן, אין התורה מציינת היכן למד משה תורה בצעירותו. אך היא בהחלט מלמדת אותנו על התאמתו, דרך שלושה סיפורים החושפים בפנינו את אישיותו בטרם היבחרו. נעיין בהם ונראה את תרומתו של כל סיפור להבנת עוצמת דמותו.

 

בסיפור הראשון משה יוצא מהארמון ורואה איש מצרי מכה איש עברי: "ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם". התיאור עצמו מוזר למדי. משה גדל מאז ינקותו בארמון. חבריו מצריים, ואילו יהודים הם רכוש – עבדים שמותר להכותם. מה יש כאן לראות ולהתפלא? אך משה הוא בעל רגישות מוסרית נעלה שאינו מקבל את התנהגות חבריו ואת תרבותם כנורמטיביים. תיאור גדילתו כאן ("ויגדל משה") אינה ביולוגית אלא רוחנית. הרי ברור שכדי לפגוש אחרים צריך לצאת החוצה, ומדוע כתוב "ויצא"? אלא בא הכתוב ללמדנו שהוא יצא מחוץ לתרבות המושחתת הרווחת; הוא יצא מחוץ לנורמות הפסולות שעטפו את סביבתו וראה כי אין אלו עבדים אלא "אחיו". הוא ראה את הדבר שהתרחש כל יום עשרות פעמים "איש מצרי מכה איש עברי מאחיו". אך במקום להזדהות עם החזק, הוא מזדהה עם החלש, ודווקא בו רואה את "אחיו". עד כאן הסיפור הראשון המלמד על התאמתו להנהיג את עמו.

 

בסיפור השני הוא רואה "שני אנשים עברים נצים". יש כאן עליית מדרגה. רבים היהודים שיגלו רגישות נוכח מעשה של אנטישמיות (כבסיפור הראשון). ברגע שיהודים מותקפים נשמתם היהודית מתעוררת ומזדהה, אך הם יעמדו מנגד בעת שיהודי סובל בגלל יהודים אחרים. הרי שאלת הנצים "מי שמך שר ושופט עלינו" הגיונית ולכן הם ימשכו בכתף ויתעלמו. לא כן משה. לא רק שהוא קם לפעול למען צדק כאשר זר תוקף יהודי, אלא אפילו כשהעוול מתגלה בין היהודים עצמם. זהו האדם הראוי להנהיג את ישראל.

הסיפור השלישי והאחרון שהמקרא מגלה לנו לפני בחירתו מביא את העיקרון לשיא. עקב היותו 'לוחם צדק' נאלץ משה לברוח. הוא מאבד את עתידו ואת ארצו, את חבריו ואת הגדולה המובטחת לו בארמון פרעה שגדל בו כבן. הוא נהפך לפליט ולגולה שבמשך לילות ארוכים של נדודים במדבר היבש יכול להרהר על מר גורלו ולהבין מה סופו של המתערב בעניינם של אחרים. המסקנה ההגיונית צריכה להיות – לא עוד התגייסות למען מעשי חסד נעלים, אלא דאגה לעצמי ולרווחתי. מה עוד שעליו להסתתר מאנשי פרעה וכדאי לו לשמור על פרופיל נמוך בארץ החדשה.

 

אך הסיפור השלישי מגלה את עוצמת מוסריותו. פליט בארץ זרה ששילם מחיר על רגישותו המוסרית ועתה עליו להסתתר, רואה גויים מציקים לגויים, קרי רועי מדיין לבנות יתרו. מה לו ולזה? אך המאמין ב'תיקון עולם' קם ופועל קבל עם ועולם למען צדק לכל הנברא בצלם, לא רק לאחיו היהודים. מעשה זה מביא לבריחתו (השנייה) למדבר, שם הוא רואה סנה בוער ונבחר להנהיג את עמו.

 

עד כאן שלושה אירועים שהתורה מספרת לנו ודרכם מבוארת סיבת בחירתו של משה להיות רבנו. המדרש מוסיף מעשה רביעי, ייחודי בדרכו. בהיות משה רועה במדבר בורח טלה קטן. הוא רודף אחריו ומגלה שחיפש מקור מים. משה ברחמיו מצהיר כי הטלה עייף וצמא והוא נושא אותו על כפיו. במצב זה מתגלה אליו אלוקים. מי שרגישות וחמלה הם תכונות נפשו מגלה זאת בכל מעגלי חייו. הוא הנבחר להיות מנהיגם של ישראל, להוציאם ממצרים ולהראות להם את הדרך; הוא רבנו, והשאלה שנותרה היא האם אנו תלמידיו.

 

הרב יונה גודמן הוא מנהל המכון לחינוך ולאמונה, מכללת אורות אלקנה.

shlezinger tfila eliner hendat_yamim  bnei_akiva tora_mizion  darga