בס"ד כ"ז תשרי התשע"ח
17/10/2017

פרשת פנחס וצדק חברתי

 

פרשת פנחס

 

צדק או חברתי הילכו יחדיו?

-הרב אשר סבג-

 

המונח "צדק חברתי", טעון בירור, שכן "צדק" מציין דבקות ללא פשרות באמת המשפטית, "חברתי" תובע לכאורה פשרות, כדי להשיג חברה מתוקנת יותר. הדוגמא הטובה ביותר לזה היא ה"העדפה מתקנת", אחד הכלים שבהם החברה משתמשת כדי להעניק סיכוי שווה גם לשכבות חלשות יותר, על אף שיכול להווצר מצב שבו אדם אחד לא יוכל להתקבל על אף שהוא מוכשר מאדם אחר רק בגלל שהשני חלש יותר, וזה לכאורה נוגד את עקרון ה"צדק".

 

גם בתורה מצינו דוגמאות להעדפה שכזו כדוגמת "קרבן העני" לעומת "קרבן העשיר", על אף שחטאו שניהם באותו העוון, ה"עשיר" משלם יותר מה"עני" על חטאו, אמנם זה נכון יותר "חברתית", אך האם זה לא נוגד את ה"צדק"? בפרשת השבוע קיים מתח דומה בין שני מושגים שהסתירה ביניהם דומה מאד לסתירה זו. הקב"ה מצוה את משה לשבח את פנחס על מעשה הקנאות שלו, והקב"ה מכריז "הנני נותן לו את בריתי שלום". לכאורה בין המעשה לפרס יש סתירה ברורה, הרי אם "קנאות" מציינת הליכה ללא פשרות בעבור מטרה מסוימת הרי שה"שלום" מציין בדיוק את ההיפך את הויתור והפשרה כדי לאפשר חיבור בין מטרות שונות. מדוע מעניק הקב"ה לפנחס את ההיפך בדיוק ממה שהוא עשה?

 

את הדברים נוכל להסביר על רקע סיפורו של דוד המלך. התנ"ך מציין שדוד המלך לא זכה להקים את בית המקדש מאחר ובית המקדש נקרא "ה' שלום", ואילו דוד עסק במלחמה ושפך דם על אף שהיה זה לטובת עם ישראל. פנחס ידע שהתוצאה למעשהו תהיה אובדן הייעוד שלו, הוא יאבד את היכולת שלו ככהן לגרום לאותו שלום מיוחד, אבל הוא היה מוכן לשלם את המחיר, כדי להציל את עם ישראל מהקצף שעליהם. אמנם, המעשה שלו היה קנאות, אך מטרתו הייתה "שלום", ובעבור השלום הזה הוא ויתר על החשוב לו ביותר. קנאותו של פנחס לא נבעה ממניעים אגואיסטיים של רצון לכפות את דרך חייו על אחרים אלא דווקא מתוך רצון להציל את עם ישראל כולו, ובשביל כך הוא ויתר על דרך חייו. לכן הקב"ה כגמול נותן לו את בריתו שלום, ומחזיר לו את דרך חייו, מאחר ומעשהו היה כדי להשיג את אותה המטרה בדיוק. בדומה לכך, כדי שהמושגים "צדק" ו"חברה" לא יסתרו זה לזה, צריכה להיות להם מטרה עליונה יותר משניהם, אם לצדק אין מטרה, אזי הוא הופך לרשע, כפי שאומר קהלת "וְעוֹד רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָשַׁע" ואם ל"חברתי" אין מטרה, אזי הוא עושה בדיוק את ההיפך ומקבע את המצב הקיים של הבדלי המעמדות. התלמוד מספר על רבה בר חנן ששכר שני סבלים לסחוב חביות יין, והם שברו את חביותיו. מאחר ולא היה להם לשלם לקח רבה בר חנן את מעיליהם עד שישלמו. הסבלים תבעו אותו לדין אצל רב, והוא כפה את רבה בר חנן להשיב את מעיליהם, שאלו רבה בר חנן "כך הדין?" האם מה שאתה עושה זה לא מתוך רחמים? זה סותר את הצדק? הרי הם הזיקו לי? ורב עונה לו "למען תלך בדרך טובים".  לאחר מכן בקשו הסבלים גם את שכרם, על אף שלא בצעו את העבודה מאחר והם עניים ואין להם מה לאכול, ושוב רב חייב אותו לשלם ושוב שאל "האם כך הדין?", ורב ענה שאכן כך הדין "וארחות צדיקים תשמור".

 

תשובתו של רב באה לומר שלצדק ולדין יש מטרה, להוביל אותנו בדרך טובים וצדיקים, ואם במקרה הזה ה"צדק" במובן הצר שלו, גורם לנו להתאכזר לעניים, הרי שהוא לא מקיים את מטרתו ואין תועלת בצדק הזה.

כאשר ה"צדק" וה"חברתי" מטרתם היא נוחות אישית, הרי שמתקיימת סתירה ביניהם ונוצר עיוות של הצדק, ועיוות של החברה. אך כאשר הצדק והחברתי יחדיו מטרתם ליצור חברה מתוקנת יותר "למען תלך בדרך טובים", הרי שלא רק שהם לא סותרים אלא הם משלימים זה לזה ויוצרים את המושג האמיתי של "צדק חברתי".

 

הרב אשר סבג, חבר בארגון רבני "צהר", מכהן כרב קהילת "הר מוריה" ראשון לציון

eliner   hendat_yamim   bnei_akiva tora_mizion  Hadracha.org