בס"ד ד' אב התשע"ז
27/07/2017

פרשת מטות וצדק חברתי

 

פרשת מטות

 

האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?

-הרב יחיאל וסרמן-

 

 

הקריאה לשוויון בנטל הגיוס נשמעה לראשונה כבר לפני למעלה משלושת אלפים שנה מפיו של מנהיג האומה משה רבינו. "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?".

 

הרקע לדברים והסיפור עצמו מובאים בפרשת "מטות", אותה נקרא השבת. לשבטים ראובן וגד וחצי שבט מנשה היה מקנה רב והם נהנו מהתעשרות המהירה והגדולה, ובבואם לעבר הירדן הם רואים כי המקום, הוא מקום מקנה, ופונים למשה בבקשה לא לעבור את הירדן, יחד עם כל בני ישראל בדרכם לארץ, אלא להישאר במקום זה. מתפתח דו-שיח בין השבטים לבין משה ובמהלכו הוא מטיח בפניהם, "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה"?.

 

בדברי תשובתם בפיהם בקשה והבטחה. בקשה לבנות גדרות צאן למקנה וערים לטף. וההבטחה "ואנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל" וניטול חלק במערכה על כיבוש הארץ. הם הבינו, כי אי נטילת חלק במאמץ המלחמתי ואי נשיאה בעול, הינו דבר לא מוסרי ולא הוגן, מבחינת יהודית.

 

אחד מעקרונות היסוד של היהדות הוא הערבות ההדדית "כל ישראל ערבים זה לזה". בקשתם של השבטים להישאר בעבר הירדן המזרחי היא אי נשיאה בנטל השוויון ובריחה מהאחריות. השבטים דאגו רק לעצמם, לצרכים שלהם, ראו את עצמם בלבד. יתר על כן, הם ראו רק את הצרכים הגשמיים. את הכסף, בראש מעיינהם עמד צבירת ההון, הרכוש, ההתעשרות גם חינוך הילדים היה שולי בעיניהם, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בפניה למשה "גדרות צאן נבנה למקננו וערים לטפנו". הם דאגו קודם לצאן ורק אח"כ לחינוך הילדים.

 

הפניה אל משה נעשתה בדרך נימוסית ומכובדת. "אם מצאנו חן בעיניך" אך תגובתו של משה לבקשתם קשה מאוד. הוא לא חשש, כי ההשתמטות תפגע במאמץ המלחמתי, הקב"ה הבטיח לבני ישראל את הארץ באופן אבסולוטי, מבלי קשר למספר המשתתפים במערכה, חששו של משה היה למשמעות המוסרית של אי השוויון בנטל. דבר זה משקף תרבות מסוימת – "תרבות אנשים חוטאים". תרבות זו היא הדאגה לפרט, הראיה של האדם רק את עצמו, וההתעלמות מהכלל, דבר זה נוגד את אחד מעקרונות היהדות הבסיסיים הערבות  ההדדית  

 

אחד מעקרונות היסוד של כל חברה ובמיוחד במשטר דמוקרטי הוא השוויון. במצבה הגיאופוליטי והביטחוני של מדינת ישראל אי השוויון יש בו לא רק מימד אנטי מוסרי, לא רק חוסר ערבות ההדדית, אלא האחד נושא בעול יותר מחברו, פשוטו כמשמעו. ועל כן הקריאה והדרישה לשוויון בנטל מוצדקת מאוד.

 

בשולי הדברים נימה אישית, לפני למעלה מארבעים שנה, היתה לי הזכות להיות אחד מראשוני תלמידי ישיבת ההסדר, "ישיבת הכותל" בעיר העתיקה בירושלים. ישיבות ההסדר היו אז, בראשית דרכן, וישיבת הכותל היתה השלישית במניין ישיבות ההסדר. כיום מונה הרשת עשרות ישיבות הסדר, עשרות מכינות קדם צבאיות ובהן אלפי תלמידים בכל מחזור גיוס. הם מוכיחים במעשיהם, כי "ספרא וסייפא ירדו כרוכים מן השמים" ומאששים את דברי דוד המלך, "המלמד ידי לקרב, אצבעותי למלחמה". היתה לי הזכות לשרת כאיש צוות טנק בחיל השריון ולהשתתף, בין היתר ,גם במלחמת יום הכיפורים ,בה גם נפגעתי קשה.

 

יש להדגיש, התורה היא הערך העליון של העם היהודי, זהו הבסיס לקיומנו, והוא מקור הסמכות, אליבא דכולם יש לאפשר למספר מוגבל של בחורי ישיבה להתמסר ולהיות "סיירת תורה" אך על כל השאר חלה החובה המלאה להשתתף במאמץ הביטחוני, ולהצטרף לקריאתו של משה רבנו. שכן, מדינת ישראל נעה בין רגעים גדולים לשעות קשות והעול הביטחוני כבד מנשוא. אך זהו תהליך הדרגתי ,הן במשור ההסברתי והן במשור המעשי ועלינו להיות זהירים בשינוי הסטטוס קוו, הנמשך כבר למעלה משישים שנה. דבר לא יכול להעשות בכפיה, גם אין תועלת בכך, התהליך והשינוי הם הכרחיים, אך הם חייבים להיעשות בהדברות מלאה, בחינת "דרכיה דרכי נועם".

 

הרב יחיאל וסרמן, הוא חבר ההנהלה הציונית וראש המערך לשירותים רוחניים בתפוצות, בהסתדרות הציונית העולמית.

eliner   hendat_yamim   bnei_akiva tora_mizion  Hadracha.org