בס"ד ה' אב התשע"ז
28/07/2017

פרשת קרח וצדק חברתי

  

פרשת קרח

 

קרח ומשה - חשיבה אנכית מול חשיבה אופקית

-הרב רונן לוביץ-

 

 

הבוחן את הרטוריקה של קרח לעומת זו של משה יכול להיווכח בהבדל משמעותי ביניהן: קרח מדבר בשפה של גבוה ונמוך, ואילו משה מדבר בשפה של קרוב ורחוק. הפער בין השקפות עולמם עומד על ההבדל שבין חשיבה אנכית לחשיבה אופקית.

 

בדיבור של קרח אנו יכולים למצוא שורה של ביטויים שמתייחסים לעליה והתרוממות, כגון: "ויקומו", "מדוע תתנשאו", "לא נעלה", "כי העליתנו", "כי תשתרר עלינו גם השתרר". הוא ואנשיו תופסים את המנהיגות כמעניקה עליונות על פני שאר האנשים, ולכן צרה עינם בתפקידו של משה, הנתפס בעיניהם כמנשא ומרומם את המחזיק בו, והם חומדים תפקידי שררה לעצמם.

 

משה, לעומת זאת, חי בעולם מושגים שונה. על פי תפיסתו ההבדל בין בני אדם איננו במושגים של עליון ותחתון, אלא של קרוב לה' לעומת רחוק ממנו. משום כך בדברי משה אנו מוצאים ארבע פעמים את הדגשת הפועל "הקריב" בהטיות שונות. לאור תפיסה זו אפשר לומר ששמו של קרח נאה לו, שכן בחילוף אותיות הוא "רחק", מילה המתארת היטב את מעמדו ומצבו.

 

ההבחנה בין שתי צורות הביטוי הללו איננה סמנטית גרידא, אלא היא מבטאת שתי השקפות עולם שונות לגבי טיבם, ערכם ומעמדם של אנשים. השקפת העולם האופקית, זו של קרח, המדברת במושגי גבוה-נמוך, סוברת שדרגת כל אדם נקבעת לפי מעמדו בחברה, ולאור מצבו ביחס לשאר האנשים. אם הוא מעל כל השאר הוא במצב אידיאלי, אם הוא במקום נמוך בסולם החברתי, מצבו רע. זו השקפת עולם המושתתת על יחסיות והבנויה על המבט האנושי. אין אמת מידה אובייקטיבית הקובעת טיבו של אדם, הכול תלוי במעמדו לעומת האחרים. לפי תפיסה זו על האדם לשאוף כל הזמן לעלות על הזולת, וכלשונם של בני עדת קרח: להתנשא ולהשתרר.

 

ההשקפה האנכית היא בהכרח גם אנוכית, ואין כל פלא שקרח החזיק בה. חכמינו תיארו את קרח כעשיר מופלג שעשה את הונו במצרים בעת שאחיו עבדו בפרך אך טבעי הוא שאדם הבא ממעמד סוציו-אקונומי כשלו, ואשר האינטרס האישי עומד לנגד עיניו, ימדוד ערכם של אנשים לפי מעמדם החברתי.

 

השקפת העולם האופקית, המדברת במושגי קרוב-רחוק, קובעת את דרגתו של האדם בהתאם למעמדו מול ה', הקרוב הוא אליו או הרחוק ממנו. על פי תפיסה זו אין זה רלבנטי היכן האדם עומד בסולם החברתי, ומה מעמדו מול שאר בני האדם, הכול תלוי במעמדו מול הבורא. אפשר שיהיה האדם בתחתית הסולם הכלכלי-חברתי, אך בהיותו קרוב אל ה', הוא יהיה הנבחר והנעלה ביותר. לעומת זאת אפשר שיהיה אדם בתפקיד רם מעלה, אך בשיפוט האובייקטיבי המוחלט הוא שפל ביותר.

 

תפיסה זו מובעת באופן חד וקולע בסיפור המופיע בתלמוד על רבי יוסף בנו של רבי יהושע, שחזר לאיתנו אחרי שהיה במצב של מוות קליני. הוא סיפר כי בעולם האמת "עולם הפוך ראיתי: עליונים למטה ותחתונים למעלה". אמר לו אביו: "עולם ברור ראית", זאת באשר מושגי ההצלחה הכלכלית-חברתית, המושגים היחסיים שקובעים את מעמד האדם בחברה האנושית אינם רלבנטיים כלל בעולם האמת, בו מה שחשוב הוא קרבת האדם לשכינה.

 

כיצד מתמודדים עם שפת החשיבה של קרח ועדתו. משה מנסה לדבר אליהם בשפת הקרוב רחוק, אולם הם לא מסוגלים לקלוט ולהבין את שפתו האופקית, ואולי אינם רוצים להבין אותה. הקב"ה יודע שיש לדבר אליהם בשפתם שלהם, ולהראות להם ולכל עדת ישראל שמי שהולך בגישה של קרח ועדתו ומבקש

 

לעלות על כולם, בסופו של דבר יורד מטה מטה. לפיכך במבחנם ובעונשם של קרח ועדתו עובר משה  על פי ה' להשתמש בשפה האופקית, שפת העליה-ירידה: "הֵעָלוּ מִסָּבִיב", "וַיָּקָם מֹשֶׁה", "וַיֵּעָלוּ מֵעַל מִשְׁכַּן קֹרַח", "וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה", "וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם". התורה ממשיכה ומתארת את מות עדת קרח במושגי עליה וירידה ומחדדת בכך את המסר, כי מי שהמניע שלהם הוא הרצון לעלות ולהשתרר על אחרים סופם דווקא לרדת וליפול אלי תהום.

 

בחברה המודרנית השתנו המושגים החברתיים מהתפיסה של קרח לזו של משה רבנו. בזמננו החברה איננה מרובדת למעמדות, היא איננה חברה היררכית כפי שהיה בעבר, אלא מנסה להיות שוויונית ככל האפשר. אנשים לא מתקבלים בתור על פי מעמדם בחברה, אלא לפי סדר הגעתם. הם אינם נהנים מזכויות התלויות במעמד החברתי-כלכלי אלא כולם שווי זכויות. גם המנהיג בחברה המודרנית אינו נחשב לנעלה על נתיניו הסרים למרותו, כדרך שהיו השליטים בעבר, אלא הוא נתפס כראשון בין שווים.

 

עם זאת, בהשוואה לחברות הסוציאליסטיות ולמדינת הרווחה שהתקיימה בישראל בעשורים הראשונים למדינה, לאחרונה חלה נסיגה מסוימת לאחור. בעולמנו הנוכחי אנשים אינם מוערכים בהתאם לערכים רוחניים מוחלטים, דוגמת קרבה לבורא עולם, אלא בהתאם להצלחתם הכלכלית-חברתית. התקשורת מזינה את הציבור במידע על הצלחותיהם הפיננסיות ועל חייהם הראוותניים של בעלי השכבה האמידה, והאתוס החברתי המתפתח מבטא הערצה להצלחות אלה. יתר על כן, מקובל כיום להעניק זכויות יתר מסוימות לעשירי-על המכונים טייקונים. אם ישקעו בחובות יזכו ל"תספורת', אם ירצו להשקיע באפיקים שונים יקבלו הטבות והקלות בענייני מס. החברה הישראלית הולכת ונהיית מרובדת לרבדים בהתאם ליכולת הפיננסית של האזרחים, והפערים בין השכבות העליונות והתחתונות הולכים וגדלים, כאשר מי שיש בידו היכולת צובר עוד ועוד כספים ונכסים, ומי שאין לאל ידו הולך ושוקע ועיניו רואות וכלות.

 

פרשת "קרח" אמורה להזכיר לנו שעל פי השקפתה של תורת משה כל בני האדם נמצאים באותו גובה מבחינת היחס שביניהם, והעשיר כקרח לא ראוי להערכה יותר מהדל שבישראל. עלינו להטמיע את החשיבה האופקית של משה בה כול בני האדם לא רק נבראו שווים, אלא גם נשארו שווים, והבדלי ההערכה הם בהתאם לקרבתם לבורא עולם. בני אדם צריכים להיות מוערכים על בסיס ערכים רוחניים, ורק לפי סולם זה על כל אחד למדוד את עצמו.

 

הרב רונן לוביץ, חבר בארגון רבני "צהר, ומשמש כרב הישוב ניר עציון 

eliner   hendat_yamim   bnei_akiva tora_mizion  Hadracha.org