בס"ד ב' סיון התשע"ז
27/05/2017

פרשת חוקת וצדק חברתי

 

פרשת חוקת

 

מגלגלים אחריות

-הרב יוני לביא-

 

אין כמעט נושא שיש עליו הסכמה גורפת מקיר לקיר, חוֹצַת מגזרים והשקפות עולם, כמו צדק חברתי. אין כמעט נושא שנזנח ונדחה הצידה בצורה שיטתית ולאורך שנים, כמו צדק חברתי. קל מאוד לדבר על העניין, לדרוש בהתלהבות על חשיבותו ואף להפנות אצבע מאשימה כלפי אותם שאינם עושים את המוטל עליהם. קשה הרבה יותר לקחת אחריות אישית ולעשות מעשים שישנו את המצב.

 

מי מוכן לסטות מן הדרך?

משה רבינו, רועה את צאן יתרו, ומגיע אל הר האלוקים במדבר. הוא נתקל שם במחזה בלתי רגיל – סנה בוער באש אך איננו מתכלה. כיצד יגיב לאירוע המשונה? משה לא מסתפק בלהרים גבה ולהתפעל, אלא ניגש כדי לברר מקרוב את פשרו של הדבר. "וירא ה' כי סר לראות" (שמות ג,ד). האלוקים מיד קורא אליו וממנה אותו לשליח וגואל שיוציא את עמו ממצרים. בדרך כלל מבינים את הפסוק הנ"ל כמתייחס לאירוע המקומי – ה' ראה שמשה שם לב לסנה הבוער. אך אצל משה רבינו חמש המילים הללו מקבלות משמעות רחבה הרבה יותר. משה הוא אדם שכל חייו הוא סר לראות. עוד כשהיה נסיך בארמונו של פרעה, כשכל טוּב מצרים פָּרוּש לפניו, בחר לסור ולראות בעוני אחיו. הוא יוצא לעזרת יהודי מוכה ומשלם על כך מחיר גבוה באבדן מעמדו וביטחונו וחייו נתונים בסכנה. היינו מצפים שאחרי נפילה כזו משה ילמד לקח ויימנע מלהתערב במשהו שאינו קשור אליו. אך הוא מגיע לְמִדְיָן והדבר הראשון שעושה הוא - שוב להתערב בריב לא לו. הוא סר לעזרתן של בנות יתרו שנעשקות על ידי הרועים. כי משה, הרועה הנאמן, איננו 'תקוע' במסלול הרגיל, מתגלגל קדימה עם הזרם מבלי להביט ימין ושמאל. הוא צועד בעיניים פקוחות, ערני ודרוך, ומוכן לסור, לראות ולפעול בכל מקרה בו מישהו יזדקק לעזרתו. 'אדם כזה', אומר הקב"ה, 'ראוי לרעות את עמי'.

 

מאבקי כבוד וסופם הטרגי

בהפטרה על פרשת השבוע אנו נתקלים בסיפור הנורא של יפתח ובתו. טרם צאתו להילחם בבני עמון המאיימים על שלומו של עם ישראל, נודר המצביא המוכשר נדר יוצא דופן: "וְהָיָה הַיּוֹצֵא אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם מִבְּנֵי עַמּוֹן וְהָיָה לה' וְהַעֲלִיתִהוּ עולה" (שופטים יא,לא). כאשר הוא חוזר מנצח עטור זרי תהילה הוא נחרד לגלות שמי שיוצא לקראתו בשיר וזמר הוא דווקא בתו היחידה והאהובה. האם ייאלץ יפתח לקיים את נדרו הנורא? האם אין דרך להציל את הבת היקרה מן המוות?

חז"ל טוענים שהיתה דרך כזו, אך היא הוחמצה באופן טרגי. כך תַמֵהַ המדרש: "ולא היה שם פנחס שיתיר לו את נדרו? אלא פנחס אמר: 'הוא צריך לי, ואני אלך אצלו?!'. ויפתח אמר: 'אני ראש קציני ישראל ואני הולך לי אצל פנחס?!'. בין זה לזה אבדה הנערה ההיא. זהו שאומרים הבריות: בין המיילדת ליולדת הלך בן העלובה. ושניהם נענשו בדמיה של נערה..." (מדרש רבה בראשית ס', פיסקה ג').

חז"ל טוענים שניתן היה להתיר את הנדר לוּ רק היו נפגשים – פנחס, איש הרוח, ויפתח, איש הצבא. אלא שגינוני כבוד ושיקולי מעמד, מנעו את קיומו של המפגש, כשכל אחד מן הצדדים מגלגל את האחריות להתרחשותו לצד השני, ומי ששילמה את המחיר היתה אותה נערה אומללה.

 

אני יוצא לקראתי

משה רבינו ובתו של יפתח עלומת השם קוראים לנו יחד - לא לעמוד מנגד. לסור לראות, להיות מוכן לפעול, לשנות, לעזור ואף לחולל מהפכות. מי שירצה להישאר על עומדו ולמצוא צידוקים ותירוצים שנשמעים הגיוניים ומשכנעים, ימצא ללא קושי. אך בסופו של דבר הלב יודע ואלוקים יודע מתי התגלגלה הזדמנות לפתחי, אך אני החמצתי אותה כשגלגלתי את האחריות הלאה. ש"י עגנון, הסופר הנודע, היטיב לתאר את אותה לקיחת אחריות אישית כשהציע סוף חלופי לסיפורה של בת יפתח: "אף על פי כן נרדמתי וישנתי. מהיכן יודע אני שישנתי, מן החלום שחלמתי. מה חלמתי, חלמתי שבאה מלחמה גדולה לעולם ונקראתי אני למלחמה. נדרתי נדר לה' שאם אחזור בשלום מן המלחמה כל היוצא מביתי לקראתי בשובי מן המלחמה אעלה אותו עולה. חזרתי לביתי בשלום והנה אני עצמי יוצא לקראתי" ("עד הנה", עמ' עו). 

 

הרב יוני לביא –,  מרבני ארגון "צוהר" ורב אולפנה.

 

shlezinger tfila eliner hendat_yamim  bnei_akiva tora_mizion  darga