בס"ד כ' טבת התשע"ז
18/01/2017

פרשת בהר וצדק חברתי

  

פרשת בהר

 

המעלה הגדולה מכולן

-הרב נדב מיטב-

 

בשני מקומות מופיעה מצוות צדקה לפי הרמב"ם, בפרשתנו ובפרשת ראה נוכל לצרף לזה את מצוות ההלוואה לעני שמופיעה בפרשת משפטים והמשותף לשלושת המקומות שבהם נכתבה מצות צדקה שכולם נכתבו בסמיכות למצוות שמיטה ועבד עברי. הסמיכות למצוות אלו מעידה על הרצון במצות צדקה לדאוג לא רק לצרכי הזולת באופן נקודתי, אלא ניסיון לתת פתרון כוללני לבעיית המעמדות בחברה "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך" רש"י מביא את המדרש בתורת כהנים שמתמקד בעיקר בפרשנות המילה "והחזקת" אל תניחהו שירד, תחזיק אותו שלא יפול, כי להרים אותו אחרי שנפל יהיה יותר קשה. בפשטות כוונת המדרש לזהות את הנופלים למצב כלכלי קשה עוד לפני הנפילה ולעזור להם. לכאורה הסיוע ניתן בצורה הרגילה אך כל החידוש הוא שאלת העיתוי. אומנם, יש שראו במדרש זה ראיה לצורך לשקם משפחה לא רק על ידי סיוע ממוני אלא באמצעות נתינת עצמאות כלכלית.

 

הרמב"ם בהלכות מתנות עניים פרק ח' נתן כוון אחר בפרשנות המדרש. "שמנה מעלות יש בצדקה זו למעלה מזו, מעלה גדולה שאין למעלה ממנה זה המחזיק ביד ישראל שמך ונותן לו מתנה או הלואה או עושה עמו שותפות או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול, ועל זה נאמר והחזקת בו גר ותושב וחי עמך כלומר החזק בו עד שלא יפול ויצטרך". הרמב"ם מחדש למנות שמונה מדרגות בנתינת צדקה שהגדולה מכולן נמצאת בפסוק "וכי ימוך אחיך" במה גדולה מעלה זו? יש שפרשו את הדגש בדברי הרמב"ם "עד שלא יצטרך לבריות לשאול" כלומר, המטרה והתכלית להביא את האדם לעצמאות כלכלית ושלא יזקק להשענות על אחרים. פרשנות זו לדעתי היא בהחלט מודרנית ולא רמוזה בדברי הפוסקים, אם כי יש לה מקום מועט יחסית ודווקא שם הכוונה למקרים קיצוניים בבעלי מקצוע שאינם מוכנים לעבוד במקצועם ולא לפרנס את עצמם. לא באתי לפסול את הדבר במהותו אלא ככזה שמופיע במקורות. מדוע קשה לפרש כך ברמב"ם, מפני שלדעתו יש ארבע אפשרויות לממש את המעלה הזו על ידי מתנה, הלוואה שותפות ותעסוקה בשלושת הדרכים האחרונות הדבר ברור מדוע ניתן להגיע לעצמאות כלכלית, אבל במתנה מה נאמר? נראה שהפרוש הפשוט כמו שפירש הבית יוסף, שכל המדרגות מכוונות אל אותה מטרה מניעת הבושה. האם הבושה היא רק עוד ניסיון לא לפגוע באדם אחר. האם רק על זה בונה הרמב"ם שמונה מעלות בצדקה?! דומה שהבושה היא מה שמגדיר את האדם כעני, וכנזקק לקבל מהאחר. לכן המעלה הגדולה זה לפרנס אותו ממקום של שותפות ושל הדדיות, כזו שמאזנת את יחסי החברה. כפי שהרב קוק פירש את המשנה במסכת שביעית שהמחזיר חוב בשביעית יאמר לו משמט אני ואף על פי כן יקבל ממנו. אין ניסיון לטשטש את ההבדלים השונים בין מעמדות הרכוש. ישנם כאלה עם רכוש רב יותר וכאלה עם פחות. המטרה היא לטשטש את תוצרי הלוואי של ההבדלים ברכוש שנותנים לאדם הרגשת השליטה בשני. לכן עדיף שיוחזר החוב, אבל רק בהסכמתו של הלווה. העשיר השיג רכוש רב, אבל אין הוא זכאי למעמד אחר. אותו דבר גם מצדו של העני מפני נחיתותו הממונית אינו זכאי ליחס משפיל.

 

תפיסות אלו מקבלות חיזוק מההגדרות הרווחות היום לגבי הגדרת עני. העני מוגדר לא ככזה שאין לו מה לאכול, אלא שמצבו היחסי הוא אינו טוב ביחס לשאר ,אפילו הגישה שמנסה לתת הגדרה אובייקטיבית מדברת על  סל צריכה הולם וכדומה, שהוא מושג יחסי.

 

הרש"ר הירש בפירושו לפרשה מעיר דברים דומים לאלו בקשר למצות הלואה לעני "ולקחתי אתכם לי לעם" זה לשון "ייעודו הראשוני של עם ישראל ,עליהם להיות חברת בני עם ה'…ולא העבודה שבהיכל ה'-אלא חיי החברה יהיו זירת התגלותה של מלכות ה', כל מצוות ההלוואה היא פרי הייעוד הזה ופועל יוצא ממנו"

 

המעלה הגדולה מכולן משקפת לא רק עבודה של יחיד על מידותיו ועל קרבת אלוקים בקרבו בנתינת הצדקה, אלא על התקוה שלנו לחברה אידאלית שהיא זירת התגלותה של מלכות ה' ומשקפת יחסי חברה נכונים ושלמים.

 

כל זה מצטרף למה שפתחנו בו על מצוות נוספות שבפרשה זו שבאים לכונן מערכת חברתית שלימה יותר ולא רק פתרונות נקודתיים האמונים על צרכי הפרט.

 

הרב נדב מיטב הוא רב קהילה באור עקיבא וראש כולל בפרדס חנה.

 

 

shlezinger tfila eliner hendat_yamim  bnei_akiva tora_mizion  darga