בס"ד כ' טבת התשע"ז
18/01/2017

פרשת במדבר וצדק חברתי

 

פרשת במדבר

 

מהי מעמדה של ה"חברה" בהגדרת ה"צדק החברתי"

-הרב אורי פיש-

 

מקובל לתמוך ב"צדק חברתי", אולם עצם הבנת צמד המילים "צדק חברתי" מעורפל, ויחס התורה אל צמד זה דורש בירור.

 

מעמדה של ה"חברה" בהגדרת ה"צדק החברתי" אינה ברורה. כך לא ברור האם ה"חברה" מגדירה "היכן" הצדק יעשה (כלומר על ה"צדק" להתממש בצורה רחבה בחברה), או ש"החברה" מגדירה "מהו" הצדק (כלומר "צדק" הוא מה ש"חברתי"). בירור זה חושף שאלה ערכית משמעותית- האם ה"צדק" אותו דורשים המפגינים למען "צדק חברתי" הוא צדק תלוי חברה, והוא למעשה משקף את האינטרסים והרצונות של החברה, או שצדק זה נשען על יסודות שאינם תלויי חברה.

 

פרשת במדבר מתייחסת באריכות לשאלה ערכית זו.   בפרשת במדבר אנו לומדים כי עם ישראל חנה במדבר מסביב ללויים ולאוהל מועד: "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ" (במדבר ב, ב). בהקשר לכך כותב הרש"ר הירש: "מעגל זה המקיף מרחוק, שמר על התורה כעל נתון נצחי. כי התורה מושכת אותנו לנצח- אך לעולם אין היא מתמזגת עמנו- אלא היא שולטת בנו ומוליכה אותנו במסילות המתוות על ידה" (שם א, מח). עם ישראל הלכו מסביב למשכן בכדי להדגיש שה"צדק" של התורה אינו תלוי בחברה, אלא החברה תלויה ערכית בתורה. כלומר, על פי התורה, החברה צריכה להכפיף את עצמה לצדק התורני, שהוא צדק ה"טרונומי" לטבע החברתי. התורה מהווה את הציר סביבו חונה כל העם- ולמעשה היא בסיס הזהות שלו, ובלעדיה אין לחברה משמעות או ערך.

 

מאידך, נדמה כי הפרשה טוענת גם טענה הפוכה. במקביל לחשיבות אותה מייחסת התורה למשכן ולצדק התורני, היא מעניקה מעמד רב גם לחברה. התורה מצווה למנות "כל יוצא צבא בישראל", ובכך מדגישה את החשיבות שיש לכל אחד. האדמו"ר מסלונים, בעל הנתיבות שלום, שואל בהקשר למניין חברתי זה: "ויש להבין מה נוגע לנו מספרם של בני ישראל, שהרי אנו מאמינים שהתורה הקדושה היא תורת חיים נצחית- ומה הנצחיות במניין בני ישראל?". ועונה הנתיבות שלום: "והביאור בזה על פי מה דאמרינן שיש שישים ריבוא אותיות בתורה, וכן בכלל ישראל יש שישים רבוא נשמות, וכל אות בתורה היא כנגד נשמת יהודי... שכדי שיושלם האדם צריך לכלול את עצמו תמיד בכל עבודתיו עם כלל ישראל". כל יהודי קשור בשורשו לתורה, וממילא מבטא בצורה עמוקה צד מהצדק של התורה. הקשר על החברה היהודית לתורה הוא מה שמאפשר לעם ישראל להשתמש בטבעיו בכדי להבין ולפרש את התורה, וממילא להעניק לתורה משמעות מעשית. מנקודת מבט זו, ניתן לומר כי החברה הישראלית אינה כפופה לצדק של התורה, אלא הצדק של התורה כפוך לטבע של החברה הישראלית.  

   

שתי נקודות מבט סותרות אלו מגלות כי תפיסת  ה"צדק החברתי" של התורה מורכבת ביותר. מצד אחד, התורה דורשת מהחברה להדחיק את השאיפות הטבעיות שלה, בכדי לממש את דרישות הצדק של התורה. מצד שני, התורה דורשת מהחברה להכיר ולא להתכחש לשאיפותיה הטבעיות, ולראות בהן ביטוי עמוק לצדק האלוקי. שאיפה ל"צדק חברתי" מנקודת מבט תורנית דורשת אם כן את היכולת להכיל דיאלקטיקה מתמדת- בין השאיפה "לשנות" את החברה כדי שתתאים ל"צדק", ובין השאיפה "להכיר" את החברה בכדי להכיר את אותו "צדק".

 

"צדק חברתי" תורני אינו מקדש כל שאיפה חברתית, ומאידך אינו מדכא ומתעלם משאיפות חברתיות. נדמה כי "צדק חברתי" תורני רואה בשאיפות חברתיות את הצדק- אך רק כאשר מדובר בשאיפות חברתיות היונקות מהטבעים הרוחניים והמוסריים של החברה, וזאת מנקודת מבט תורנית.

  

הרב אורי פיש - שותף במיזם "צהר לחקיקה" של עמותת רבני "צהר" וממקימי המיזם. פסיכולוג חינוכי מתמחה. 

 

shlezinger tfila eliner hendat_yamim  bnei_akiva tora_mizion  darga