בס"ד כ"ז אדר התשע"ז
25/03/2017

פרשת חוקת

תחילתה של הפרשה בחוקת התורה שעניינה פרה אדומה וכך נאמר בפרשה:

 

ולקח הכהן מדמה באצבעו

 

האצבע ומפת הארץ מובילים אותנו אל מרומי הגליל העליון ואף צפונה לו שם נוכל לסייר באצבע הגליל.

 

אם נסתכל במפה, נראה שיש בגליל בליטה העולה צפונה והיא נראית באמת כמו אצבע.

 אצבע הגליל הינו אזור גיאוגרפי בצפונה של ארץ ישראל. האצבע  גובלת במערב ובצפון בגבול ישראל-לבנון, במזרח ברמת הגולן ונהר הירדן ובדרום בקו הדמיוני שבין קיבוץ מלכיה במערב לעמק החולה במזרח. בשטחה של אצבע הגליל נמצאים עמק החולה ורכס הרי נפתלי.

 

 עוד מימי חלוקת הארץ לנחלות שבטיות היה השטח נחלתם של השבטים דן ונפתלי.

עם תחילתה של הפעילות הציונית החלה הקמת יישובים בגליל ובין השאר באצבע הגליל. במקום הוקמו מטולה, כפר גלעדי ותל חי שהיוו אחיזה יהודית במקום. מאורעות תל-חי סימלו יותר מכל את מאבקם של היהודים בערבים על ארץ ישראל במהלכם של מאורעות תר"פ.

כתוצאה מהמאורעות נכלל השטח במנדט הבריטי על ארץ ישראל כחלק מקביעתו הסופית של הגבול בשנת 1923 וזאת בניגוד לאמור בהסכם סייקס פיקו שלפיו היה השטח חלק מהמנדט הצרפתי על לבנון.

אם נהגנו לומר שבמקום בו עוברת המחרשה של החקלאי היהודי שם יעבור הגבול של המדינה היהודית בעתיד נאה אמירה זו במיוחד לאצבע הגליל.

עם הקמתה של מדינת ישראל ולאחריה, נוסדו באצבע הגליל קיבוצים ומושבים על מנת ליישב אזור ארץ זה אשר נחשב עד מלחמת ששת הימים לאזור ספר, שספג פגיעות קשות מצד הסורים ובני חסותם בלבנון.

 בארה של מרים

וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל כָּל-הָעֵדָה מִדְבַּר-צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ

וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם:

וְלֹא-הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל-משֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן...

(במדבר, כ', א'-ב')

 

מדבר צין, שעליו אנו קוראים בפרשה, נמצא באזור הנגב. בתוך המדבר מצוי נחל צין, אחד הנחלים הארוכים בארץ (כ-120 ק"מ). אחת מנקודות התצפית המרהיבות על הנחל היא בסמוך לקברו של דוד בן-גוריון, ראש-הממשלה הראשון של מדינת ישראל, אשר התגורר בקיבוץ שדה בוקר הסמוך. בכך שימש בן-גוריון מופת לצעירים, שהלכו בעקבותיו להפריח את הנגב.

 

ארבעים שנה ליוותה בארה של מרים את בני ישראל במסעיהם במדבר, וכשמתה "לא היה מים לעדה". על פי המדרש באר זו היא אחד מעשרת הדברים אשר נבראו בערב שבת בין השמשות. לפי המדרש, גם לאחר פטירת מרים לא נעלמה באר זו, אלא נגנזה בימה של טבריה. "ונשקפה על פני הישימון" - מכאן נדרש בירושלמי, שכל מי שהוא עולה להר ישימון (בבבלי: לראש הכרמל) רואה כמין כברה בים טבריא, וזו היא בארה של מרים.

גל יצחקי התחקה אחר המסורות בדבר מיקומה של באר מרים בכנרת, ופרסם את מימצאיו בביטאון "על אתר". משיחותיו עם דייגים מאנשי טבריה התברר לו שהמקום היה מוכר לרבים. הוא מצטט את הרב אברהם חטאב, המספר שנוהגים היו בעת ששותלים את השתיל הראשון במטע חדש, להשקותו במי בארה של  מרים. היו שעלו מעיראק ונסעו משם ברכבת, מהלך שלשה ימים, כדי לדלות מים אלו.

ב-1859 (תרי"ט) הדפיס הרב חיים אבואלעפיה ציורים של המקומות הקדושים, ובתוכם את "צורת הבאר של מרים, והיא בתוך ים של טבריה, ונראה בבקר קודם זריחת השמש."

 

מבארה של מרים אנו עוברים לבאר אחרת המוזכרת בפרשה –

"אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ-לָהּ. בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה"

(במדבר, כ"א, יז'יח')

 

ארץ-ישראל, שאינה משופעת במי גשמים, הניבה לנו מספר יישובים אשר בשמותיהם המלה באר, וכפי הנראה שוכנים יישובים אלו ליד בארות –

באר טוביה הוא מושב הנמצא סמוך לקריית מלאכי ונקרא על שם הבאר ("בִּיר אֶ-תַּעַבְּיֶה") שנמצאה במקום.

באר יעקב הוא יישוב ותיק השוכן בין רמלה לראשון לציון. היישוב קרוי על שמו של הרב יעקב יצחקי, רבם של מייסדי היישוב אשר עלו מקווקז.

סמוך לפתח תקווה נמצא את הקיבוץ בארות יצחק. הקיבוץ נקרא על שמו של הרב יצחק ניסנבוים הי"ד, ממנהיגי תנועת המזרחי, שנספה בגטו וורשה.

 

בפרשה זו עם ישראל מגיעים אל עמי עבר הירדן המזרחי, ומבקשים לעבור בארצם בדרך לארץ ישראל. הבקשה הראשונה היתה ממלך אדום –

"נַעְבְּרָה-נָּא בְאַרְצֶךָ,לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם, וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר,

דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ, לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול,עַד אֲשֶׁר-נַעֲבֹר, גְּבֻלֶךָ"

שם, כ', י"ז

 

דרך המלך אותה מזכיר משה הינה אחת הדרכים החשובות בהן השתמשו העמים בימי קדם. דרך זו קישרה את העיר דמשק (שמשמשת עד היום כבירת סוריה) עם אילת העיר הדרומית ביותר של מדינת ישראל כיום. חשיבותה של דרך המלך היתה בכך שהיא קישרה בין ארצות שונות. כל מי ששלט בדרכים אלו יכול היה לגבות מיסים או כפי שקרה לבני ישראל למנוע מהם מעבר.

 

מלך אדום לא מסכים, ומאיים במלחמה, ובני ישראל ממשיכים לבקש (שם, י"ט) –

"וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה..."

 

בשני ישובים בארץ אנו מוצאים את המילה מְסִלָּה. סמוך לעיר בית שאן שוכן הקיבוץ מְסִילוֹת  אשר נוסד בשנת תרצ"ח (1938), במסגרת יישובי חומה ומגדל. את הקיבוץ הקימו חברי השומר הצעיר שעלו לארץ מפולין. שם הגרעין של הקבוצה המייסדת היהבַּמְסִלָּה שם המזכיר לנו את בקשת בני ישראל.

צפונית מזרחית לעיר בית שמש שוכן המושב מסילת ציון. המושב הוקם בשנת תש"י (1950) ובשם ביקשו להזכיר את המאבק הקשה שנאבקו פורצי הדרך לירושלים שרצונם היה להביא מים ומזון לעיר הנצורה.

בני ישראל נמנעים ממלחמה, ועל ממשיכים לנדוד ומגיעים סמוך לעיר ערד. מלך ערד יוצא לקראתם למלחמה – "וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִימֶלֶךְ עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל..." (שם, כ"א, א').

 

העיר ערד נמצאת מזרחית לבאר שבע. העיר הוקמה בשנת תש"ך (1960), כאשר ממשלת ישראל החליטה לקדם את הנגב ולפתח אותו. תושבי העיר עובדים במפעלי התעשייה השונים שבאיזור. הקירבה לים המלח מאפשרת לרבים מהם לעבוד במפעלי ים המלח ולשוב כל יום לביתם באיזור שבו האקלים נוח יותר מזה של ים המלח. מומלץ לסייר בעיר ובסביבותיה ולהתרשם מהנוף המרהיב הנשקף לעבר מדבר יהודה והרי אדום שבמזרח.

 

כתב: עמוס ספראי ראש מכללת אמונה בירושלים

 

shlezinger tfila eliner hendat_yamim  bnei_akiva tora_mizion  darga