בס"ד כ"ה טבת התשע"ז
23/01/2017

פרשת יתרו

פרשתנו מסופר על יתרו המגיע לביקור במחנה ישראל, ולאחר הצעות השיפור שלו נפרד ממשה וחוזר אל מקומו במדין, הנמצאת כפי הנראה בתחום מדינת סעודיה, בסמוך למפרץ אילת ועבר הירדן. וכך מספר לנו המדרש:
 "בשעה ששמע (יתרו) כמה ניסים נעשו לישראל בא והתגייר... כשבא לארץ ניתנה לו דושנה של יריחו" (תנחומא).
על צאצאיו מסופר –
 "וחבר הקיני נפרד מקין מבני חבב חתן משה ויט אהלו עד אלון בצעננים אשר את קדש" (שופטים, ד', יא).
בגמרא מסופר על צאצאי יתרו "שישבו בלשכת הגזית" (בבלי סוטה, סנהדרין).
 
עולי רגל יהודים בימי הביניים נהגו לפקוד את קברו של יתרו בקרבת כפר חיטים (חיטין) בגליל התחתון (סמוך לקרני חיטין) וכך כותב רבי שמואל בן שמשון (1210) :
"הלכתי לכפר חיטים וראיתי בצד ההר שני קברים. יש אומרים קבר יהושע ויש אומרים קבר יתרו"
 
רבי משה באסולה, אשר סייר בארץ בשנת 1522, מספר על הכפר חיטיא
"ושם קבור יתרו, ובנו עליו הישמעלים מרגז."
(מרגז=שם גנאי למסגד)
 
הערבים קוראים ליתרו א-נבי שועיב והוא מוזכר מספר פעמים בקוראן, כדמות אשר תפקידה לשכנע את אנשי מדין לשוב בתשובה. ציון קבר זה הוא הקדוש ביותר לדרוזים המתגוררים בהרי הגליל, רמת הגולן והלבנון, ובעונת האביב מתכנסים בני העדה ליד הציון.
כיצד מגיע קבר יתרו מהדרום הרחוק לכפר חיטין? הדבר נובע כפי הנראה משיבוש שם העיר הסמוכה למקום. העיר מדון נזכרת בימי כיבוש הארץ ע"י יהושע (י"ב, יט) ובסמוך לקרני חיטין חורבה הידועה בשם זה. גם אם לא נמצא את קבר יתרו בקרני חיטין, ראוי חכם זה שנזכרהו לטובה, וכך עשה משרד הדואר שהוציא לאור בשנת תשכ"א (1961), ובשנת תשל"ב (1972) בולים עם ציור ציון הקבר, וזאת כהוקרה לעדה הדרוזית בישראל.
 
"וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ:
וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה:
וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה" (שמות י"ח, ב-ד)
 
 
יחד עם יתרו מגיעים גם שני בני משה, שם האחד גרשם, ושם השני אליעזר.
סמוך לרחובות נמצא את המושב בית אֶלְעָזָרִי הקרוי על שמו יצחק אלעזרי ווּלקני, אגרונום אשר הקים חווה חקלאית אשר בה הונחו היסודות לעבודה החקלאית בארץ. על שמו קרוי גם מרכז וולקני אשר בו נעשים ניסויים חקלאיים המסייעים לחקלאים בארץ ובעולם. בזכות מכון זה מוכרת מדינת ישראל כמדינה מובילה בכל הקשור לתחום החקלאות. המושב הוקם בתש"ח (1948) ונקרא בתחילה ערוגות, ולאחר מכן עקרון החדשה, ורק לבסוף ניתן לו השם בית אלעזרי.
 
מדרום לפרדס חנה שוכן המושב תלמי אלעזר הקרוי על שמו של אלעזר וורמסר אשר סייע רבות לרכישת אדמות ובניית ישובים ברחבי הארץ.
במרומי גוש עציון נמצא את המושב אלעזר הקרוי על שמו של אלעזר החשמונאי שבאיזור זה נפל בקרב נגד חיילי האוייב הסלווקי שהיו בדרכם לכיבוש ירושלים.
 
מביקורו של משה אנו עוברים למעמד הר סיני. קודם המעמד מבטיח ה' לבני ישראל –
"וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ" (שמות י"ט, ה)
סמוך לקרית גת שוכן המושב סְגֻלָּה.המושב הוקם בשנת תשי"ג (1953).
 
בני ישראל מקבלים על עצמם לקיים את התורה כפי שכתוב –
"וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה" (שם, ח)
אכן אמירה יפה של אחדות הבאה לידי ביטוי בשם הקיבוץ יַחַד השוכן במערב הגליל העליון על רכס יודפת ומשקיף על בקעת בית נטופה. הקיבוץ עלה לקרקע בשנת תשנ"ב (1992) על ידי גרעין של חברים העוסקים במדיטציה.
 
שיאה של פרשתנו הוא ללא ספק מעמד קבלת התורה ועשרת הדיברות.
בתשי"ד (1954) ממערב למושבה גדרה הוקם היישוב הכפרי עֲשֶֹרֶתכמרכז ליישובי האזור. הכפר קרוי על שמם של עשרת הבילו"יים הראשונים שייסדו את המושבה גדרה בתקופת העלייה הראשונה (תרמ"ד – 1884).
הישוב הוקם על חורבות הכפר הערבי בשית (בית שית) שנהרס במלחמת השחרור. בשטח הישוב קבר עתיק שיש שמייחסים אותו לשת בנו של נוח.
 
בסיומה של הפרשה אנו קוראים על הדרך בה ניתן לבנות מזבח. בין השאר אנו קוראים –
"וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ" (שם, כ', כא)
 
בשנת תש"ח הקימו ניצולי השואה מפולין ורומניה את הקיבוץ גָּזִית בעמק יזרעאל. למקום הצטרפו עולים חדשים מארגנטינה ובתחילה אף קראו למקום ארגנטינה א'. בקיבוץ המפעל המצליח פלזית המייצר מוצרים מפלסטיק.
 
בהמשך אנו מצווים שלא לבנות מדרגות למזבח:
"וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי..." (שם, כב)
 
במערב הגליל העליון מזרחית לנהריה אנו מוצאים את העיר מַעֲלֹת-תרשיחא. השם תרשיחא מוזכר עוד במאות ה-12 וה-13 לספירה מימי המלחמות בין הצלבנים למוסלמים (שרידים לאותה תקופה מצויים במצודת המונפור הסמוכה). במלחמת השחרור התבצר במקום צבאו של קאוקג'י (מפקד צבא ההצלה של הליגה הערבית שפעל בצפון הארץ), אך שוחרר במבצע בן עמי.
בתשי"ז (1957) הוקמה במקום העיירה מעלות בכדי לקלוט עולים מרומניה ומרוקו. שם העיר לקוח משם העיר המקראית עלות שנשתמרה בשם הכפר מעילייא הסמוך.
בתשכ"ג (1963) אוחדו הישובים מעלות היהודית ותרשיחא הערבית לעיר משותפת אחת.
ראוי לציין כי לפני שבועיים הגיעו עשרות רבנים ואישי ציבור מהגולה לבקר בעיר מעלות הם ביקרו בישיבה ושמעו דברי תורה וחיזוק מפי ראש הישיבה הרב ויצמן. גם לי היתה זכות לספר על החיבור בין ארץ ישראל לפרשת השבוע. הביקור נעשה במסגרת הכינוס העולמי של רבני התפוצות שנעשה ביוזמת המחלקה לשירותים רוחניים בתפוצות בעזרתה מגיעים דברים אלה אליכם.
כתב: עמוס ספראי- ראש מכללת אמונה בירושלים

shlezinger tfila eliner hendat_yamim  bnei_akiva tora_mizion  darga