בס"ד כ"ג טבת התשע"ז
21/01/2017

פרשת וארא

בפרשת השבוע אנו קוראים על ניסיונות חוזרים ונשנים של משה ואהרון לשכנע את פרעה לשחרר עם ישראל משעבוד מצרים. באחד מניסיונות השכנוע שבפרשתנו משליך אהרון את מטהו שהופך לתנין –

"וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו וַיְהִי לְתַנִּין" (שמות, ז', י)

לא רחוק מקיבוץ מעגן מיכאל, בין רכסיו הדרומיים של הכרמל לחוף הים זורם לו נחל התנינים, המפלס את דרכו בין גבעות הכורכר עד מוצאו לים התיכון. אהוד מנור מתאר את הנחל בשירו "נחל התנינים", שיר התרפקות וגעגועים אל ילדותו שהיתה בבנימינה הסמוכה –

"…התזכור את השמיים
שטיילו על פני המים,
את הכוכבים שרחצו בין קני הסוף?
התזכור שירי ירח
וחצב בודד פורח,
את המחצבה שהתעטפה באור כסוף?"

הכרמל ניצב איתן,
ירוק צבעו של התלתן,
מימיך לעולם זורמים בנחת.
גם היום וגם אתמול
ימינה כביש ועץ משמאל,
ורק עיניים אחרות
אני רואה בתוך המים…"

אהוד מנור מזכיר את רכס הכרמל הידוע בנופיו המוריקים שלצערנו לאחרונה חלקים גדולים ממנו עלו באש.

זאב וילנאי, חתן פרס ישראל ומגדולי חוקרי ארץ ישראל בדורות האחרונים כותב אודות עולה רגל נוצרי משנת 1148 שסיפר כי "בנהר תנינים איומים והם שונאים את האדם יותר מכל חייה אחרת". בשנת 1877 נתפסה בנחל נקבת תנין גדולה שאורכה כ-3 מטר ובבטנה 48 ביצים. וילנאי מספר גם על אגדה לפיה הובאו שני תנינים ממצרים בימי קדם, בה שלטו בקיסריה שני אחים שהבכור מביניהם רצה להיות שליט יחיד וקיווה שהתנינים יטרפו את אחיו שהיה חולה בצרעת, ולכן היה עליו לרחוץ בנחל בקביעות.

בשלהי המאה התשע-עשרה סייר בארץ ישראל ויקטור גֵרֵן, ותיאר בפרוטרוט את אשר ראו עיניו. בהגיעו לנהר זַרקא (הנחל הכחול) סיפר, שהסוסים התקשו לחצות את הנחל בגלל מהירות הזרם הסוחף. גרן מצטט נוסע אחר בשם ריצ'ארד פוקוֹק שכותב: "נודע לי בעכו כי יש תנינים בנהר זרקא. אחר כך מצאתי כתוב בחיבורו של ההיסטוריון ז'אן מווטרי שהיו תנינים בנהרה של קיסריה דארץ ישראל. אמרו לי שהם קטנים כחמישה עד שישה פוטיים." נוסע אחר מספר, כי צבאו של ריצ'ארד לב הארי חנה על יד הנהר הסמוך לקיסריה, שכונה לפי דבריו "נהר התנינים" מפני שהחיות הללו טרפו שני חיילים שרחצו בו.

את השריד האחרון לתניני הנחל ניתן לראות בירושלים, באוסף הזאולוגי של האב שמיץ, צפונית לשער שכם. התנין ניצוד בתרע"ב (1912) והוא ככל הנראה התנין הידוע האחרון שגדל באופן טבעי בארץ ישראל.

מההתרפקות על העבר המפואר של נחל תנינים, אנו עוברים לצפייה לעתיד, ולהבטחת הגאולה משעבוד מצרים והשיבה לארץ אותה מבטיח הקב"ה לבני ישראל בהמשך הפרשה –

"לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה'… וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים"(שמות, ו', ו)

דורות רבים חלמו יהודים להיגאל ולשוב לארץ ישראל. שלושה יישובים בארץ מזכירים לנו חלום ישן זה –

דרומית לחדרה נמצא את היישוב גאולי תימן. הישוב הוקם בתש"ח על ידי מפוני מושב כפר יעבץ, שנאלצו לנטוש את ביתם בעקבות הקרבות הקשים שהתחוללו באזור מגוריהם שבשרון. אל מתיישבים אלה, שהיו תימנים בעצמם, הצטרפו עולים חדשים שהגיעו לארץ מתימן כשנה לאחר מכן במסגרת מבצע מרבד הקסמים. במהלך מבצע זה הגיעו מרבית יהודי תימן לישראל ובכך הגשימו את חלומם לחזור לציון.

מזרחית לנתניה נמצא המושב בני גאולים אשר הוקם על ידי עולים מגרמניה בשנת תרצ"ח (1938) במסגרת יישובי חומה ומגדל. המושב בראשיתו פעל כחווה חקלאית של פועלים אשר עבדו בפרדסי השרון. בשלב מאוחר יותר המושב ננטש, ואוכלס מחדש בתש"ה (1945) על ידי עולים מתימן. עם הזמן שונה שם המושב לשמו הנוכחי, גאולים.

במישור החוף הדרומי מזרחית ליבנה שוכן המושב גאליה אשר הוקם ע"י עולים מבולגריה בשנת תש"ח (1948).
 
כהמשך לאותה הבטחת גאולה, באה גם ההבטחה לארץ מורשה –

"וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ… וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה' "(שם, ח')

דרומית להרצליה שוכן היישוב רמת השרון אשר הוקם בשנת 1923 (תרפ"ג) ע"י עולים מפולין. המייסדים הקימו מושבה חקלאית שלה קראו עיר שלום. שנה לאחר מכן הוסב שם המקום לרמת השרון. סמוך ליישוב שוכנו עולים חדשים שהגיעו לארץ לאחר הקמת המדינה. הם שוכנו במעברה (מקום זמני אשר ממנו עברו המתיישבים לישובי קבע) ששמה היה מורשה. שם המעברה נשמר בצומת מורשה המפורסמת השוכנת בסמוך.

במרכז הגליל התחתון אנו מוצאים את היישוב הקהילתי מורשת אשר בשנים האחרונות זכה לתנופת בינוי ופיתוח. הישוב הוקם בתש"ם (1980) על ידי גרעין דתי-לאומי שחיפש להתיישב סמוך לעיר חיפה.

חז"ל  בחרו להפטיר בספר יחזקאל בפרק העוסק אף הוא בגאולה העתידית –

"כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' בְּקַבְּצִי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל מִן הָעַמִּים אֲשֶׁר נָפֹצוּ בָם…

וְיָשְׁבוּ עַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב.

"וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ לָבֶטַח, וּבָנוּ בָתִּים וְנָטְעוּ כְרָמִים, וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח" (יחזקאל כ"ח, כה-כו)

בחבל הבשור שוכן המושב ביטחה אשר הוקם בשנת תש"י (1950) בידי עולים חדשים מתימן. בשם המושב אנו מוצאים את שאיפת המקימים לביטחון ושלום שישכון בביתם.

shlezinger tfila eliner hendat_yamim  bnei_akiva tora_mizion  darga