בס"ד כ"ו טבת התשע"ז
24/01/2017

פרשת וישלח

לאחר גלות ארוכה וקשה שב יעקב לארץ כנען, אך גם כאן לא מסתיימות תלאותיו, והוא נאלץ להתמודד מול עשיו אחיו וכאשר הוא מעביר את כל משפחתו את נחל יבק, הוא נאלץ להיאבק שוב –
"וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר" (בראשית ל"ב, כה)
בעמק החולה שוכן הקיבוץ אַיֶלֶת הַשַׁחַר. הקיבוץ נוסד על אדמת ניג'מת אל-סובח', שמשמעותו 'כוכב הבוקר', ומכאן שמו. אזכור נוסף לשם הקיבוץ מוזכר בסיפור יפה שמופיע בתלמוד הירושלמי (ברכות, פרק א', הלכה א):
"רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא היו מהלכין בבקעת ארבל בקריצתה (דקות אחרונות של הלילה), וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא בירבי: כך היא גאולתן של ישראל בתחילה קימאה קימאה, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת"
הקיבוץ עצמו הוא וותיק מאד, אדמות היישוב נקנו בתרנ"ב (1892) על ידי יק"א (ארגון של הברון הירש שעזר ברכישת אדמות, והלוואות לפועלים), ובתרע"ה (1915) עלו על הקרקע המתיישבים הראשונים. בתל חצור הסמוך לקיבוץ נמצאו עתיקות של העיר חצור, עיר קדומה מתקופת המקרא, ובקיבוץ הקימו מוזיאון לשימור העתיקות.
בשל סמיכות הקיבוץ לגבול הצפון, היווה הקיבוץ בסיס קליטה לעולים שהגיעו ארצה מכיוון לבנון וסוריה. במלחמת השחרור היה הקיבוץ בחזית המלחמה מול הסורים. אנשי המשק הפילו מטוס סורי שתקף אותם (את שבריו ניתן למצוא בחצר המשק).
 
בהרי השומרון נמצא את היישוב כּוֹכַב הַשַׁחַר. מקור השם לקוח מהגבעה הנישאה מעל הישוב הקרויה בשם 'קוּבּת א-נאגַּ'מֶא' שפירושו 'כוכב השחר העולה'. בתל נמצאו שרידים של התיישבות יהודית מתקופת הבית הראשון, הכוללת בתים, בורות, ושרידי טרסות וחקלאות שכנראה היתה ענף המחייה המרכזי של התושבים. מהגבעה תצפית מרהיבה לכיוון הרי ירושלים, הר בעל חצור ובקעת הירדן. הישוב הוקם בתשל"ט (1979) על ידי גרעין של עשרה זוגות צעירים יוצאי הישוב עפרה שתפסו את מקומה של היאחזות הנח"ל שהיתה במקום.
 
כמו השחר העולה המבשר את התחדשות היום, כך רצו לבטא בשם המושב שהקימו תושבי המושב שַׁחַר את התחדשות ההתיישבות הציונית-יהודית בחבל לכיש. המושב הוקם בתשי"ח       (1955) על ידי עולים מצפון אפריקה והודו, והיה מההתיישבויות הראשונות באזור זה.
 
לאחר ההתמודדויות הקשות מול עשיו ומול המלאך, עדיין לא הסתיימה פרשת הנדודים והתלאות של יעקב, ולאחר סיפור דינה ומעשיהם של שמעון ולוי בשכם הוא ומשפחתו נודדים לבית אל, שם הוא משלם את נדרו אשר נדר בדרכו חרנה, ומשם –
"וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל, וַיְהִי-עוֹד כִּבְרַת-הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה, וַתֵּלֶד רָחֵל, וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ.
וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ, בְּלִדְתָּהּ; וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל-תִּירְאִי, כִּי-גַם-זֶה לָךְ בֵּן.
וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ, כִּי מֵתָה, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, בֶּן-אוֹנִי; וְאָבִיו, קָרָא-לוֹ בִנְיָמִין" (בראשית ל"ה, טז-יח)
אפרתה היא מועצה מקומית השוכנת באיזור גוש עציון, דרומית לבית לחם, ומתפרסת על פני שבע גבעות. זו גם הסיבה לכך שכל גבעה קרויה על שם אחד משבעת המינים. אפרתה הוקמה בשנת תשמ"ג (1983), ורבים מתושבי העיר הם עולים חדשים מארה"ב שהגיעו לארץ וקבעו את מקום מגוריהם בעיר אפרת בגלל הנוף המרהיב הנשקף ממרומי ההרים והאוויר הצלול והנעים בעיקר בימי הקיץ החמים. מכמה מקומות תצפית באפרתה ניתן להשקיף לכיוון מערב ולראות את הים התיכון ומצד מזרח את ים המלח והרי מואב. סיור בעיר יפגיש אותנו עם בתי ספר רבים, ישיבות תיכוניות וגבוהות.
 
"וַתָּמָת רָחֵל, וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה, הִוא בֵּית לָחֶם.
וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה, עַל-קְבֻרָתָהּ, הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת-רָחֵל, עַד-הַיּוֹם" (שם, שם, יט-כ)
 
רחל היא האם היחידה מבין ארבע האמהות שלא נקברה במערת המכפלה בחברון. חז"ל מסבירים כי סיבת הקבורה בדרך היא כדי שתוכל ללוות את בניה בדרכם לגלות בבל כפי שמתאר המדרש:
"וַתָּמָת רָחֵל, וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה" – מה ראה אבינו יעקב לקבור את רחל בדרך אפרת? אלא צפה שהגליות עתידות לעבור שם, וקברה שם שתהא מבקשת עליהם רחמים. הדא הוא דכתיב: " כֹּה אָמַר ה', קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ; מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל-בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּוּ.  כֹּה אָמַר ה', מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְעֵינַיִךְ, מִדִּמְעָה; כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם-ה', וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב.  וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, נְאֻם-ה'; וְשָׁבוּ בָנִים, לִגְבוּלָם" (ילקוט שמעוני תורה פרשת וישלח רמז קלו)
 
בנימין שנולד עם מות רחל, זכה לנחלה שכוללת גם את ירושלים וחלק מהר המוריה עליו נבנה בית המקדש. מצפון לירושלים אנו מכירים את המועצה האיזורית מטה בנימין אשר קיבלה את שמה מכיוון שהיא שוכנת בנחלת מטה בנימין.
המושבה הוותיקה שקיבלה את שמו של בנימין היא המושבה בנימינה הקרויה על שמו של הברון אדמונד בנימין דה רוטשילד,אשר הוא ובניו היו מהמסייעים הגדולים ליישוב הארץ בימי העלייה הראשונה. סיור במושבה מומלץ ביותר ומאפשר עד היום לחוות את ימיה הראשונים של המושבה.
יישוב נוסף הנושא בשמו את השם בנימין הוא היישוב יד בנימין הנמצא סמוך לגדרה ובשמו מהווה הישוב יד וזכרון לנשיא פועלי אגודת ישראל, הרב בנימין מינץ.
בהרי בית אל שוכן היישוב העירוני גבע בנימין הסמוכה לגבעת בנימין שמוזכרת בתנ"ך. תושבי המקום קוראים ליישוב אדם על שמו של האלוף יקותיאל אדם שנהרג בלבנון.
 
לאחר האירועים הקשים, יעקב מנסה למצוא מעט שקט כאשר הוא מתיישב במגדל עדר –
"וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וַיֵּט אָהֳלֹה מֵהָלְאָה לְמִגְדַּל עֵדֶר" (בראשית ל"ה, כא).
מיקומה המדויק של מגדל עדר אינו ידוע לנו, אך שם המקום מזכיר פרשיה מעניינת מתולדות היישוב היהודי בהרי יהודה, בין חברון לירושלים. בכ"ז בתשרי תרפ"ו (1925) נרשמה אגודה בשם "זכרון דוד" כאגודה שיתופית. האגודה מנתה שמונים חברים, ומטרתה היתה לייסד ישוב עברי חרדי באזור ירושלים, אשר תושביו יתפרנסו בכבוד מחקלאות ומקורות פרנסה אחרים שימצאו להם באזור.
יצחק גולדברג, מחברי האגודה, מספר שהאדמה נרכשה מידי עשרה ערבים. בליל הושענא רבה תרפ"ז (1927) הצליח הרב מנחם כשר להחתים את בעלי הקרקע על הסכמתם להעברת הבעלות, והישוב עלה לקרקע בשלהי טבת תרפ"ז. בתקנות האגודה אנו קוראים: "הרשות בידי ועד האגודה להוציא איזה חבר מהאגודה אם התנהגותו היא בניגוד לתורה והמסורה להוראות הוועד הרוחני של האגודה, אחר התראה של שלוש פעמים בכתב...".
בין המתישבים נמנו מספר משפחות מעולי תימן וכמה משפחות אשכנזיות מאנשי החברה. למושבתם קראו מגדל עדר על שם סמיכותו לאפרת ובית לחם המוזכרים בפסוקים הקודמים. תנאי החיים היו קשים. לאחר חורף קשה, בו נלכדו המתיישבים בסופת שלג וכמעט קפאו למוות, עזבו חלק מהם את המקום. רק מיעוט נשאר וביום שישי, י"ז במנחם אב תרפ"ט (1929), במהלך הפרעות חרבה המושבה. ארבע שנים מאוחר יותר קנה שמואל צבי הולצמן את אדמות הישוב, ועל חורבותיו קם הישוב כפר עציון (הולץ=עץ).
 
בכ"ב באלול תשל"ז (1977), במלאת 50 שנה להקמתה של מגדל עדר, התקיים טקס העלייה של קבוצת מגדל עוז. ועדת השמות הממשלתית החליטה לקרוא לקיבוץ מגדל עוז (ע"פ הפסוק –  "מִגְדַּל עֹז שֵׁם ה' בּוֹ יָרוּץ צַדִּיק וְנִשְׂגָּב" (משלי י"ח, י), ולא לשמר את השם המקורי מגדל עדר. מגדל עוז הוא השלישי מקבוצי הקיבוץ הדתי בגוש עציון שלאחר מלחמת ששת הימים. קדמו לו כפר עציון וראש צורים.

כתב: עמוס ספראי, מנהל "מכללת אמונה", ירושלים.

shlezinger tfila eliner hendat_yamim  bnei_akiva tora_mizion  darga