בס"ד ב' חשון התשע"ח
22/10/2017

פרשת לך לך

פרשת השבוע מספרת לנו על העולה הראשון לארץ ישראל שמגיע מכיוון שה' מצווה אותו –

"לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בראשית, יב', א)

 

אברהם אבינו מגיע לארץ כנען ועל פי המדרש, המפגש הראשון שלו עם יושבי הארץ היה בסולמה של צור:

"אמר רבי לוי בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהרים ובארם נחור, ראה אותן אוכלים ושותים ופוחזים, אמר הלואי לא יהא לי חלק בארץ הזאת וכיון שהגיע לסולמה של צור ראה אותן עסוקין בניכוש בשעת הניכוש, בעידור בשעת העידור, אמר הלואי יהא חלקי בארץ הזאת, אמר לו הקב"ה לזרעך אתן את הארץ הזאת". (בראשית רבה, פרשה ח')

 

סולמה של צור מזוהה כרכס היורד מהגליל העליון אל הים (אזור ראש הנקרה). הרכס תלול והמעבר בו צר וקשה, ומכאן הדימוי לסולם עליו יש לטפס בכדי לעבור את הרכס לכיוון צור. לראשונה מוזכר המקום בשם זה בספר מקבים כגבול הצפוני של האזור בו שמעון שימש כשר הצבא בשנת  144 לפנה"ס – "מסלם צור עד גבול מצרים" (ספר מקבים א' יא', כט)

תאור נוסף נמצא  אצל יוסף בן מתתיהו במסגרת תיאוריו את ההרים הסובבים את עכו:

"וגבוה מאלה הוא ההר הסוגר מעליה מצפון, הנקרא בפי יושבי המקום בשם סולם הצוריים" (מלחמות היהודים, ב, י, ב, מהדורת שמחוני, עמוד 145)


בנקרות שתחת הצוק נראים שרידים של מערה ובה מסילת הברזל של ציר חיפה–בירות מתקופת המנדט הבריטי. מסילה זו פוצצה בידי חבלני הפלמ"ח בתחילת מלחמת העצמאות בכדי למנוע את פלישת צבא לבנון ארצה.

 
בהמשך הפרשה אברהם מצטווה –

"קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה" (בראשית, יג', יז)

כבני בניו וממשיכי דרכו, נסייר בעקבות מסעות אברהם לאורך ורוחב הארץ. המקום הראשון אליו מגיע אברהם הוא אלון מורה – "וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה" (בראשית, יב', ו).

אלון מורה בראשיתו והיום
 היישוב אֵלוֹן מוֹרֶה שוכן מזרחית לעיר שכם, תושביו הגיעו למקום זה מתוך רצון להתיישב במקום הראשון בו חנה אברהם.

מאלון מורה נודד אברהם דרומה –

"וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל... וַיֵּט אָהֳלֹה וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה' " (בראשית, יב', ח)

בית-אל המקראית מזוהה בדרך כלל עם תֵּל בֵּיתִין הסמוך לרמאללה. בחפירות במקום נחשפו שרידים המעידים על התיישבות במשך אלפיים מתקופת האבות עד חורבן בית שני.

נראה כי העיר בית-אל שמשה לאורך כל התקופה מוקד של פולחן ועבודת קרבנות, ממקורות נוספים עולה כי במקום היה מקדש כנעני קדום בשם "בָּאבּ-אִיל" או "בָּאבּ-אִילָנִי" שמשמעו באכדית – 'שער האל' או 'שער האלים'. אברהם מגיע למקום ומאיר לעולם את החידוש של הקריאה בשם ה'. תהליך זה נמשך אצל נכדו יעקב החולם שם את חלומו המפורסם, וכנגד אותו 'שער אלים' קורא למקום 'בית אלוקים ושער השמים'.

אלא שגם כאן לא מסתיים סיפורו הטעון של בית אל. בתקופת השופטים מהווה בית אל מרכז רוחני בו שוכן הארון (שופטים כ', כז), וכל סיפור פילגש בגבעה סובב סביב המקום הזה. בקופת התפלגות המלוכה מציב מלך ישראל, ירבעם בן נבט, שני עגלים מוזהבים בשני גבולות ממלכתו, אחד בדן שבצפון (המופיע גם הוא בפרשתנו, ובו נעסוק בהמשך), ואת השני הוא בוחר להציב בבית אל שבדרום (מלכים א, יב', כט). מטרת הצבת העגלים היא ליצור מרכזים פולחניים, שיהוו אלטרנטיבה למקדש שלמה שבממלכת יהודה השכנה.

כנראה שבית אל המשיך להוות מרכז של עבודה זרה לאורך כל תקופת המלוכה הישראלית, כפי שעולה ממקומות נוספים בתנ"ך בהם נקרא המקום אף בשם הגנאי 'בית אָוֶן' (כלומר, בית הרֶשַׁע) כתחליף לשם 'בית אל' (ראה יהושע יח', יב, שמואל א, יג' ה, הושע ד', טו) או במשמעות של חורבן (הבל וריק) כפי שעולה מנבואת החורבן של עמוס –

"...וְאַל תִּדְרְשׁוּ בֵּית אֵל וְהַגִּלְגָּל לֹא תָבֹאוּ וּבְאֵר שֶׁבַע לֹא תַעֲבֹרוּ כִּי הַגִּלְגָּל גָּלֹה יִגְלֶה וּבֵית אֵל יִהְיֶה לְאָוֶן" (עמוס, ה', ה)

נראה שנבואת עמוס התגשמה, ובית אל הפכה לאון (במשמעות של הבל וריק) עם נפילת ממלכת ישראל כולה בגלות אשור. מאה שנים מאוחר יותר, במסגרת תיקוני הדת וריכזו הפולחן של המלך יאשיהו, הוא הורס סופית את המקדש בבית אל, והעיר נותרה בחורבנה עד תקופת שיבת ציון, בה מתיישבים במקום עולים מבני בנימין, היושבים במקום עד המרד הגדול ברומאים, כ-400 שנה מאוחר יותר.

אלפיים שנה מאוחר יותר, בחשוון תשל"ח (1977), גרעין של בוגרי ישיבת 'מרכז הרב' מקים את הישוב בית אל בסמוך לתל המקראי. בלב הישוב, כהמשך לאברהם אבינו הקורא בשם ה' במקום, וכתיקון לעגל של ירבעם, הוקמה ישיבה גדולה המפיצה את אור התורה באזור בנימין.

 

במהלך נדודיו בארץ עובר אברהם נסיונות קשים וביניהם המלחמה עם חמשת המלכים. לוט בן אחיו שחי בסדום, נפל בשבי ואברהם יוצא להציל אותו. אברהם מנצח את חמשת המלכים בקרב ורודף אחריהם:


"וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו

 וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתו...

וַיִּרְדֹּף עַד דָּן" (בראשית, יד', יד)

בספר שופטים (פרק יח') מסופר על המעבר של בני שבט דן מאזור בית שמש שבדרום נחלת יהודה אל עבר גבול הצפון, שם הם מכים את תושבי העיר הכנענית ליש, ומתיישבים שם. המקום מזוהה עם תל דן בו נמצאו ממצאים חשובים, ביניהם שרידים מקשת השער של העיר הכנענית, אשר יש הטוענים כי זו הקשת הקדומה ביותר המוכרת כיום.

מתקופה זו ואילך מהווה דן את גבולה הצפוני של ישראל, וכשרוצים לתאר את כל גבולות הממלכה אומרים "מדן ועד באר שבע". גם לאחר התפלגות הממלכה בימי ירבעם, ממשיך דן לשמש כגבולה הצפוני של ממלכת ישראל, שם מציב ירבעם את עגל הזהב שהכין.

הקיבוץ בראשיתו, והיום
כ-3000 שנה מאוחר יותר, בשנת תרצ"ט (1939) כחלק מפרוייקט יישובי חומה ומגדל, הקימו קבוצת עולים מטרנסילבניה, חברי תנועת השומר הצעיר את קיבוץ דן בסמוך לשרידי התל הקדום.

עוד בימי הכיבוש הראשוני על ידי שבט דן , מתואר המקום כמקום יפה, שקט ובוטח – "...כְּבֹאֲכֶם תָּבֹאוּ אֶל עַם בֹּטֵחַ וְהָאָרֶץ רַחֲבַת יָדַיִם... מָקוֹם אֲשֶׁר אֵין שָׁם מַחְסוֹר כָּל דָּבָר אֲשֶׁר בָּאָרֶץ" (שם, י). ביחס ליופי המקום ולעושרו, התיאור אכן תואם את אופי האזור גם 3000 שנה מאוחר יוותר, האזור מדהים ביופיו, מוריק ושופע נחלים, אשר בראשו זורם בגאון ובשצף נהר דן. הנהר חוצה בדרכו את אחת משמורת הטבע מהיפות בארץ, שמורת דן. ביחס לעם הבוטח, קשה לומר כי זו התחושה בה חיו מקימי הקיבוץ, בשנים הראשונות חטף הקיבוץ הפגזות קשות והתנכלויות רבות.

לאחר הניצחון הגדול אנו קוראים:

"וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן" (בראשית יד', יח)

לדעת רבותינו מלכי צדק מלך שלם הוא מלך ירושלים וכך מתרגם אונקלוס את הפסוק לארמית - "ומלכי צדק מלכא דירושלם". לפי זה אנו פוגשים בפרשתנו לראשונה את העיר ירושלים.

 

ההפטרה מזמנת לנו אף היא היכרות עם מספר יישובים –

"נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ וּלְאֵין אוֹנִים עָצְמָה יַרְבֶּה" (ישעיהו, מ', כט)

האנדרטה שבגבעת כ"ח

סמוך לשדה התעופה בן גוריון שוכן המושב  גבעת כ"ח הקרוי כך לזכרם של עשרים ושמונה (כ"ח), חיילי צה"ל שנהרגו באיזור זה במלחמת השחרור.

הנוף הנשקף מהמצודה

בגליל העליון סמוך למושב רמות נפתלי, מתנשאת מצודה המשקיפה על פני כל האיזור. המצודה נקראת מצודת כ"ח וגם היא מנציחה בשמה את זכר עשרים ושמונה החיילים שנפלו בעת כיבוש המצודה במלחמת השחרור.

 

ומכח נעבור לעוצמה. המושב  עוֹצֶם שוכן סמוך לקרית גת והוקם לפני חמישים שנה ע"י עולים חדשים שהגיעו לארץ ממרוקו.

כמו כן, המושב עצמונה...

 

בפרשה זו אנו קוראים על ציווי ה' לאברהם -

"קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה" (בראשית, יג', יז)

ברחבי ארץ ישראל פזורים עשרות רבות של בתי ספר שדה ומדרשות לידיעת הארץ יש ביניהם היוצאים לטיולים בעקבות אבותינו הקדמונים. כמה יפה וחשוב לטייל ברחבי הארץ כשספר התנ"ך פתוח לפנינו ואנו מזהים את המקומות הנזכרים בספר הספרים. אין עוד ארץ בעולם בה ניתן  לקיים מצווה חשובה זו.

בשוב אברהם ממצרים עמוס בצאן ובקר, הוא נאלץ להיפרד מלוט בן אחיו, הבוחר להשתקע בחבל ארץ הפורה שבככר הירדן –

"וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת ה' אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר" (בראשית, יג', י)

 

סדום וצוער היו סמוכות זו לזו, שהרי המלאכים האיצו בלוט להימלט מסדום סמוך לעלות השחר, ולצוער הגיע לוט כש"יצא השמש" (בראשית, יט', כג). מצוער נמלט לוט לעבר ההרים "כי ירא לשבת בצוער" (שם, ל). מיקומה של צוער כפי הנראה, בפינה הדרומית-מזרחית של ים המלח באיזור הכפר צאפי [כיום בממלכת ירדן].

בכמה מקומות נזכרת צוער כעיר הנמצאת בקצה גבולה של ארץ ישראל:

"וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל הַר נְבוֹ רֹאשׁ הַפִּסְגָּה... וַיַּרְאֵהוּ ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ אֶת הַגִּלְעָד עַד דָּן... וְאֶת הַנֶּגֶב וְאֶת הַכִּכָּר בִּקְעַת יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים עַד צֹעַר" (דברים, לד', א-ג)

במלחמות היהודים כותב יוסף בן מתתיהו ש"ים המלח משתרע עד צוער אשר בערב למטה" (ד,ח,ד). במשנה נקראת צוער עיר התמרים: "מעשה בבני לוי שהלכו לצוער עיר התמרים" (יבמות טז,ז). ייתכן שהתמרים של צוער היו מיוחדים בכך שהחזיקו מעמד זמן ממושך ביותר, ולכן לפי התוספתא  "אוכלין בתמרים עד שיכלה אחרון שבצוער" (שביעית ז,טו). רש"י בפסחים (נב,א) ביאר: "עד שיכלה אחרון שבצוער שהיא עיר התמרים". גם במפת מידבא מעוטרת העיר צוער בתמרים.

יצחק בן צבי מתאר בכתביו (שאר-ישוב) שתי כתובות קברים יהודיות אשר נמצאו באיזור צוער, והן נושאות סמלים יהודיים אופייניים ותאריכים המתייחסים לתאריך החורבן ומציינים את השנה לשמיטה.

עם כינון חוזה השלום עם ירדן שבים מטיילים ופוקדים אזור זה של דרום ים המלח.

 

כתב: עמוס ספראי, מנהל מכללת אמונה, ירושלים

eliner   hendat_yamim   bnei_akiva tora_mizion  Hadracha.org