בס"ד כ"ב טבת התשע"ז
20/01/2017

פרשת נח

את נח אנו פוגשים לראשונה בסיום הפרשה הקודמת –

 "וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה' " (בראשית, ו', ח)

בשנת תרצ"ג (1933) הוקם סמוך לרעננה היישוב גבעת חֵ"ן, הקרוי על שמו של בעל חן נוסף, המשורר חיים נחמן ביאליק. היישוב הוקם על ידי קבוצת עולים ממזרח אירופה במסגרת "תוכנית האלף" – תוכנית אותה הגה אברהם הרצפלד, מראשי התנועה הציונית, שמטרתה לעבות אחת עשרה מושבות קיימות בחגורה נוספת של 1,000 משפחות פועלים סביבן, על מנת להגן עליהן. התוכנית לא צלחה, ועקב בעיות מימון התיישבו באזור רק 430 משפחות.

יונתו של נח הפכה לסמל הרצון לשקט, מנוחה ושלום. כך גם בשירו הקשה של ביאליק מאחורי השער (בשנות השבעים השיר הולחן על ידי אבנר קנר ובוצע על ידי אריק איינשטיין במסגרת פרוייקט 'שירי ארץ ישראל הישנה והטובה'):

מֵאֲחוֹרֵי הַשָּׁעַר            

בַּת-יוֹנִים הוֹמִיָּה,

בַּת-יוֹנִים בְּהִירָה,

נָחַתְנִי בַיָּם

עַל כַּנְפֵי הַסִּירָה

וַתּוֹלִיכֵנִי

לְאֶרֶץ הַבְּחִירָה.

הוֹי, אִמְרוּ, הַגַּלִּים,

הַדָּגִים בַּמְּצוּלָה,

אֵיךְ אָבֹא בְּשַׁעֲרֵי

אֶרֶץ הַסְּגֻלָּה,

וּמַפְתְּחִי שָׁבוּר,

וְהַדֶּלֶת נְעוּלָה?

אֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה –

וְיוֹנָה עִם נָעַר

עֲדַיִן מִתְדַּפְּקִים

עַל דֶּלֶת הַשָּׁעַר.

מיונתו המתדפקת של ביאליק נשוב אל היונה המנחמת שבפרשתנו:

"וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב

וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ

וַיֵּדַע נֹחַ כִּי קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ" (בראשית, ח', יא)

מזרחית לנתניה שוכן היישוב העירוני כפר יונה אותו הקים מוריס פישר על שם אביו, יונה פישר מאוהבי ארץ ישראל, שאת כספו הוריש לרכישת אדמות בארץ ישראל.                  

"וַתָּנַח הַתֵּבָה... עַל הָרֵי אֲרָרָט" (בראשית ח', ד)

החיפוש אחר מנוחה ושלום מלווה את העם היהודי לכל אורך הגלות וממשיך עם יוזמתו של מרדכי עמנואל נח, פקיד גבוה בממשל ארה"ב שבמאה הי"ט קנה שטח אדמה בגרנד איילנד, הסמוכה למפלי הניאגרה שבמדינת ניו-יורק, וקרא לו אררט, אשר בדומה לתיבת נוח שמצאה מקלט על הרי האררט, כך יוכלו היהודים למצוא מקום מפלט בשטח אדמה זה. מה עוד, ששם משפחתו של מר נח הוא כשמו של בונה התיבה.

מכל תוכניותיו נותרה רק אבן-פינה. לשמחתנו, לא שעו היהודים להכרזתו של מר נח. נח המשיך במאמציו לסייע ליהודים והחל לפעול להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. חלומו התגשם 123 שנה מאוחר יותר בתקומתה של מדינת ישראל.

לאחר שוך מי הסערה, יוצא נוח מן התיבה וכביטוי לחייו החדשים הוא נועט כרם:

"וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם" (בראשית, ט', כ)

גם מקימי המושב נְטוּעָה הנמצא במערב הגליל העליון, בחרו בשם זה בכדי לבטא את היציבות והישיבה בקרקע (בדומה למושב שתולה הסמוך). המושב הוקם בתשכ"ו (1966) כחלק מפרויקט ישוב הגליל.

נטיעה נוספת המבטאת את ההאחזות בארץ באה לידי ביטוי במושב מַטָע השוכן בהרי ירושלים ומוקף במטעים מוריקים. המושב הוקם בתש"י (1950) על אדמות הכפר הערבי עלאר, שתושביו נטשו את בתיהם במלחמת השחרור. שם המושב לקוח מהפסוק ביחזקאל (לד', כט):

"וַהֲקִמֹתִי לָהֶם מַטָּע לְשֵׁם וְלֹא יִהְיוּ עוֹד אֲסֻפֵי רָעָב בָּאָרֶץ וְלֹא יִשְׂאוּ עוֹד כְּלִמַּת הַגּוֹיִם"

ליד המושב מעין יפה, אשר מאד נעים לשבת לצידו וליהנות מעצים מצילים ומים מרעננים.

מושב נוסף שמצטרף אל מושבי הנטיעה הוא המושב נְטָעִים השוכן  סמוך לראשון לציון. שם המושב לקוח מספר דברי הימים (דברה"י א', ד', כג):

"...הֵמָּה הַיּוֹצְרִים וְיֹשְׁבֵי נְטָעִים וּגְדֵרָה עִם הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ יָשְׁבוּ שָׁם"

בסוף הפרשה, לאחר סיפורי ההתיישבות וההיאחזות בארץ, אנו פוגשים את סיפור הנוודות של משפחת תרח אבי אברהם –

"וַיִּקַּח תֶּרַח... וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם"

(בראשית, יא', לא)

בעמק בית שאן צפונית לעיר בית שאן, שוכן הקיבוץ נווה אוּר. מייסדי הקיבוץ הגיעו מעיראק בתש"ט (1949) ובשמו של הקיבוץ שהקימו, הם הנציחו את עיר מוצאם, אור כשדים שבעיראק – העיר ממנה יצא תרח ומשפחתו לכיוון ארץ כנען.

בהפטרה נקרא את הפסוק:

"רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי לֹא חָלָה" (ישעיהו נד', א)

בדרום השרון נמצא את המושב רִינַתְיָה אשר הוקם בתשמ"ט (1949)  על ידי עולים חדשים שהגיעו לארץ ממרוקו. מקור השם רינתיה מהכפר הערבי הסמוך  רַנְתִיָה שננטש במהלך מלחמת השחרור.

בחבל הבשור, סמוך לעיר אופקים שוכן המושב רנן. המושב הוקם בתש"י (1950) בידי עולים מתימן, ונקרא בהתחלה בטחה. בתשי"ב (1952), עזבו המתיישבים הראשונים את המושב, ובמקומם באו יהודים קראים ממוצא מצרי (המקפידים לקיים רק את המצוות המופיעות בתורה שבכתב). שם המושב לקוח מתוך הפסוק "פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל, אַף גִּילַת וְרַנֵּן כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן-לָהּ" (ישעיה ל"ה, ב).

בתל אביב נמצאת השכונה צהלה, אשר נבנתה על ידי חיילים משוחררים שרצו לבטא את הקשר שלהם לצה"ל, ואת השמחה והצהלה בהקמת בית בארץ ישראל.

"וַיָּבֹאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה שְׁנַיִם שְׁנַיִם מִכָּל הַבָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים" (בראשית ז', טו)

אחד ממקומות הבילוי האהובים על תושבי ירושלים והסביבה, הוא גן החיות התנכ"י. גן החיות נוסד בשנת תרפ"ח (1928) כפינת חי קטנה במרכז ירושלים, לאחר מכן עבר דירה למספר מקומות ברחבי העיר עד שבתשנ"ג (1993) עבר למשכנו הנוכחי בפתחו של עמק רפאים בדרום מערב ירושלים.

אחת ממטרות הגן היא לאפשר לילדי ישראל להכיר את בעלי החיים המוזכרים בתנ"ך. רובם המכריע של בעלי חיים אלה, נכחד מהארץ, בעיקר במאה העשרים בשל הרס בתי גידול, בניה ופיתוח מואצים של הארץ וצייד. כיום, ניתן לשוטט בין שבילי הגן הקסום, כשמרכז המבקרים בנוי בצורת תיבת נח, וכפי שהצילה התיבה את נח, משפחתו ואת כל בעלי החיים, כך משמשת התיבה שבגן מקום הנצחת עולם החי התנכ"י שחלקו כאמור הולך ונעלם. בתיבה מוצגות תערוכות הקשורות לחיות בתנ"ך, וביניהם בעלי חיים נדירים – פילים, דובים, אריות, יחמורים, הראם הלבן, ברדלסים, תנינים ועוד.

כתב: עמוס ספראי, מנהל מכללת אמונה, ירושלים

shlezinger tfila eliner hendat_yamim  bnei_akiva tora_mizion  darga