האדם מקומו שלך עולם- בין א.ד גורדון לרבי נחמן מברסלב

יאיר טיקטין | 2014-06-16

 

 

השנה אנחנו מציינים 90 שנה פטירתו של א. ד גורדון. רוב חוקריו ואוהביו של גורדון מתייחסים למאמרים ולמובאות הרבות שנמצאים בספריו של גורדון- האדם והטבע , האדם והאומה. בבלוג קצר זה אני מעוניין לנסות ולהבין את דמותו של גורדון דווקא מתוך עינון במכתביו (מכתבים שכונסו בספר "מכתבים ורשימות" בעריכת ש.ה ברגמן וא.ל שוחט, הוצאת הספרייה הציונית תשי"ז) ולנסות ולהצביע על דמיון מסוים בין הגותו של גורדון לבין הגותו של רבי נחמן מברסלב.

עיקר הדיבור הוא הנפש (רבי נחמן מברסלב, ליקוטי מוהור"ן תורה נ"א)


אהרון דוד גורדון נולד ב-1853 באוקראינה, כבר בצעירותו התבלט בעקרונותיו כאשר סירב שהוריו ישלמו שוחד על מנת להציל אותו מגיוס בידיעה שבכך ילד אחר ישלח לצבא. בבחרותו עבד גורדון כפקיד בחווה של הברון גינצבורג עד שבגיל 48 בחר לעלות ארצה על מנת להיות פועל בארץ ישראל. גורדון בלט בשנותו על רקע אנשי עלייה השנייה שהיו צעירים בגילם, פורקי עול מצוות וללא מחיוביות משפחתית . על אף גילו ומצב בריאותו גורדון התעקש לעבוד בשדה עם החבר'ה הצעירים כאשר בימים הוא היה עובד ובלילות שוקד על הגותו. גורדון היווה מודל להגשמה אישית וחלוציות ושימש מעין אב רוחני של הפועלים והחלוצים, שפנו אליו על מנת לקבל עצות וללמוד את תורתו. בעשר השנים האחרונות לחייו ישב גורדון בדגניה א' ושם לצד עבודת האדמה שימש מעין "אדמו"ר חילוני" לאנשי העלייה השנייה השלישית.

לעומת מאמרי ההגות של גורדון , שכונסו בספרים : "האדם והטבע" ו"האדם והאומה"


בספר מכתביו של גורדון אנחנו מתוודעים לפן אחר באישיותו של גורדון- גורדון אנושי יותר , גורדון שנע בין ייאוש לבין תקווה , גורדון שמתחבר באופן עמוק לצער ולשמחה של מכותביו.
וכך כותב גורדון במכתב לרחל בלומשטיין היא רחל המשוררת שהרבתה להתייעץ איתו:
היה זמן שכתיבת מכתב , כמו קבלת מכתב, הייתה לי לעצמה מעין חג. חייתי במכתבים- אשר הגדתי לך פעם וגם כתבתי- כמו שאני חי בטבע. כשהיו ייסורים באים אליי- והם אצלי אורחים תדירים- היו לי שתי דרכים להשיב רוחי: הייתי מטייל יחיד כשעה בתוך הטבע או הייתי כותב מכתב לאחד מידידי... ושני אלה היו מביאים לי את ההרגעה הדרושה, את הפיוס עם הכול, את ההשתתפות בצער בעולם ושבירת הצער העולמי. (א.ד גורדון, מכתבים ורשימות, עמ' 58) וכך כותב גורדון במכתב לחיותה בוסל שבעלה יוסף טבע בכנרת: "קשה לך חיותה, לחיות. כן, אני יודע כמה קשה לך. אבל הגידי, תני חשבון לעצמך, למי מבעלי הנפש לא קשה לחיות? רואה את אותי, יודעת את איך אני חי, אבל היודעת את כמה קשה לי לחיות? לולא היה כל כך קשה לי , כלום הייתי מבין כמה קשה לך ולכל קשיי החיים. ויש שאני מתנחם בזה: אולי כדאים הם כל הייסורים , כל קשיי החיים, אם הם נותנים את האפשרות להרגיש כל כך הרבה בייסורים של האדם ושל החי" (א.ד דורדון ,מכתבים ורשימות עמ' 153)

הלב של העולם נפתח


רבי נחמן נולד באוקראינה כשמונים שנה לפני גורדון. בדומה לגורדון גם בכתביו ניתן לחוש בתנועה בין ייאוש לתקווה, בין מרה שחורה לבין שמחה.רבי נחמן, בדומה לאדמו"רים נוספים בחסידות, לקח חלק המידות שמיוחסות לאל והראה את המקום שלהן בנפש הפרטית של האדם . בספר ליקוטי מוהר"ן , בתורה נ"ו (שמובאת להלן) לוקח רבי נחמן את המשפט שנאמר על האלוהים : שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו (במקור: מתוך מדרש רבה ויצא ס"ח, המשפט בנוי בסגנון הפילוסופיה היוונית הקדם סוקראטית) ומפנה אותו לעבר האדם. וכך כותב רבי נחמן: כְּשֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם לֵב, אֵין שַׁיָּך אֶצְלוֹ מָקוֹם כְּלָל כִּי אַדְּרַבָּא, הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְכוּ' כִּי הָאֱלקוּת הוּא בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "צוּר לְבָבִי" וְאֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך נֶאֱמַר: "הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי" שֶׁהוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְאֵין הָעוֹלָם מְקוֹמוֹ נִמְצָא, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֵב יִשְׂרְאֵלִי אֵין רָאוּי לוֹ לוֹמַר שֶׁמָּקוֹם זֶה אֵין טוֹב לְפָנָיו כִּי אֵין שַׁיָּך אֶצְלוֹ מָקוֹם כְּלָל כִּי אַדְּרַבָּא הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְאֵין הָעוֹלָם מְקוֹמוֹ כַּנַּ"ל (ליקוטי מוהר"ן תנינא, נ"ו)

על פי רבי נחמן מי שיש לו לב ישראלי , דהיינו מי שאלוהים נמצא בתוך לבבו ("צור לבבי ישראל") אז: " אֵין רָאוּי לוֹ לוֹמַר שֶׁמָּקוֹם זֶה אֵין טוֹב לְפָנָיו כִּי אֵין שַׁיָּך אֶצְלוֹ מָקוֹם כְּלָל כִּי אַדְּרַבָּא הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְאֵין הָעוֹלָם מְקוֹמוֹ כַּנַּ"ל".- איש כזה לא צריך למצוא את המקום שלו בעולם שהרי הוא מקומו של עולם.
באופן די מפתיע קיים אצל א.ד גורדון מכתב שיכול לבאר את דבריו של רבי נחמן, וכך כותב גורדון במכתב לרחל כצנלסון (מייסדת ארגון "פועלות ארץ ישראל" ולימים אשתו של הנשיא השלישי של מדינת ישראל , זלמן שז"ר): קודם כל – לא פאטליות! לא גורל ולא קורבנות! האדם צריך להיות פועל ולא נפעל. ואם יפול- יפול בתור לוחם, או טוב מזה בתור יוצר... מרכז החיים הוא לא שם ולא פה , כי אם בך, ב'אני' שלך. על הלכה זו צריכה את לעמוד, אם מבקשת את חיים של פעולה ושל מחשבה כאחד , ואין צריך לומר- אם חיים של יצירה.


בהמשך המכתב כותב גורדון נגד אנשים שמצאו את מרכז חייהם אך ורק באידיאולוגיות חיצוניות ושכחו את המרכז שנמצא ב'אני', דברים המזכירים את דבריו של הרב קוק בפסקה המפורסמת "ואני בתוך הגולה: "באים מחנכים מלומדים מסתכלים בחיצוניות , מסיחים דעה גם הם מהאני ומוסיפים תבן על המדורה, משקים את הצמאים בחומץ.... והאני הולך ומשתכח , וכיוון שאין אני אין הוא וקל וחומר שאין אתה" אורה"ק ג עמוד קמ"א. על היחס בין גורדון לרב קוק כבר נכתב רבות . וממשיך גורדון וכותב:
בקשי את מרכז החיים בנפשך. כאשר תמצאי- כל העולם לפנייך וכל החיים חייך, כי אל אשר תבואי, שם יהיה מרכז החיים , כי שם ה'אני' שלך.... (מכתבים ורשימות עמ' 72-73)

האדם הוא מקומו של עולם

אולי זה סוד קסמם של רבי נחמן ושל א.ד גורדון, שלמרות כל ההבדלים ביניהם, בימים אלו שבהם כה רבים מחפשים את "המקום" שלהם בעולם, חושפים שני ההוגים הקיומים האלה את הסוד, שמי שמחובר אל ה'אני העצמי' שלו אזי- הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו. ואסיים בדבריו של עמוס עוז מתוך ספרו "באור התכלת העזה" על א.ד גורדון: "אולי יש ממש בניחוש-הלב שלי, האומר לי כי בעוד איזה שנים, על פי דרך-הרוח וריתמוס-האופנה-החוזרת, יהפוך אהרן דוד גורדון להיות מה שלא שיער הוא ולא שיערו אבותיו: מעין "מורה-דרך" אופנתי לדור אחר של צעירים מחפשי-דרך"

 

 

תגובות לכתבההוספת תגובה

המועצה הציונית ברשת
הצטרפו לרשימת התפוצה של המועצה הציונית בישראל וקבלו עדכונים מהנעשה אצלנו