כ"ו אדר התשע"ז
24/03/2017
מן העיתונות נהריה > קונצרט, משה ארנס, מעיין מרים, קובי אריאלי, ט"ו בשבט.

 

9.8.2014 - קונצרט לעולים מדרום אמריקה

 

koncert_1g_9_8_14 

 

שלום מר שלומי אשכנזי,

אנו, הנהלת התאחדות עולי אמל"ט, סניף נהריה, מודים מקרב לב, לך ול"אשכולות", על תמיכתכם שאפשרה את הפקת הערב המדהים: "הקונצרט של מריו סולן (הקלייזמר) ודוד סולן (הזמר וגיטריסט).

באירוע השתתפו כ-150עולים וותיקים מאמל"ט. הקונצרט היה לדעת המשתתפים: "המוצלח ביותר השנה!". אפשר לראות את פני השמחה של הצופים באתר:

השילוב של המוזיקה היהודית בסיגנון קלייזמר והשירה הדרום אמריקאית, ריגש מאוד את הצופים, שנהנו מכל רגע.כמו כן,

הננו מעוניינים מאוד לקדם את הקשר והשת"פ עם נציגת הסניף המקומי של אשכולות, נאווה נאור.

בברכת שנה יותר טובה!   לצפייה בתמונות נוספות מהקונצרט לחץ כאן


 

26.6.2014 - כתבה מהרצאה של משה ארנס.

 

שר הביטחון לשעבר משה ארנס התארח במועצה הציונית בנהריה

 

במסגרת הפעילויות שמקיימת המועצה הציונית בראשותה של נאוה אלפסי נאור, בשיתוף עיריית נהריה - לחיזוק הזהות הציוניות בקרב תושבי העיר וביניהן תכנית אשכולות מבית ההסתדרות הציונית העולמית, ציינה השבוע תנועת של"מ את סיום הפעילות השנתית בהרצאה של פרופ' משה ארנס על ספרו "דגלים בגטו"

משה ארנס שגריר ישראל בארצות הברית, חבר כנסת מטעם מפלגת הליכוד, שר הביטחון ושר החוץ בממשלות ישראל לשעבר. ארנס הוא מהנדס אווירונאוטיקה במקצועו, היה פרופסור חבר בטכניון וסמנכ"ל התעשייה האווירית, וחתן פרס ביטחון ישראל על תרומתו לפיתוח הביטחוני במדינה.בשנים האחרונות, מאז עזב את הפוליטיקה, הקדיש את זמנו לחקר מרד גטו ורשה ופרסם ספר על הנושא: "דגלים מעל הגטו" – סיפורו של מרד גטו וארשה.

 arens_3g_26_6_14  arens_5g_26_6_14
 

בהרצאה שערך ארנס בפניי קהל של מעל 120 משתתפים, חברי תנועת של"מ בניהולה של הגברת יוכי דוברצ'קי  בה ציינו את סיום פעילותם השנתית ביום עיון, נתן ארנס סקירה על ספרו וענה על שאלות בנושאו. בהרצאתו טען ארנס כי חש צורך לחקור את הנושא משום שמרד גטו ורשה הנו אירוע בעל חשיבות גדולה בתולדות העם היהודי ובתולדות מלחמת העולם השנייה. אמנם נכתבו ספרים ומאמרים רבים על המרד, אך על פי תחושתו קיים פער בין הנרטיב המקובל לבין מה שבאמת קרה שם.

 

על פי ארנס, תהליך כתיבת ספרו נמשך כחמש שנים בהם התמקד בכל המקורות, ישב בארכיונים שונים, בהם מצויים דוקומנטים רבים על בית"ר בתקופת השואה. כמו כן, ראיין לוחמים ששרדו את המרד, כמו ז'וטה הרטמן ופלה פינקלשטיין.  לאחר קריאת החומרים השונים, הגיע ארנס למסקנה שמרבית החוקרים התעלמו או הזניחו את חלקם במרד של לוחמי הארגון הצבאי היהודי, שבראשו עמד פאוול פרנקל וחבריו מתנועת בית"ר. גם לפי דוחות הגרמנים, אנו למדים שהקרב המרכזי של המרד התקיים בכיכר מורנובסקי, שם הונפו הדגל הציוני (היום דגל ישראל) והדגל הפולני, כסמל להתקוממות נגד הגרמנים. על הקרב הזה פיקד פרנקל ולחמו בו חבריו מהאצ"י. פאוול פרנקל ומרדכי אנילביץ' היו שני מפקדי המרד. בספרי ההיסטוריה מקומו של פרנקל הוצנע ואף נעלם, לעומת דמותו של אנילביץ' שהיא ידועה ומוכרת.

 

על ספרו מספר ארנס כי הוא מביא את תולדות המרד – הקמת גטו ורשה, הגרוש הגדול של מרבית יהודי הגטו למחנה המוות טרבלינקה, הקמת שני ארגוני התנגדות: הארגון היהודי הלוחם (אי"ל) והאצ"י, הניסיונות לאחד אותם שלא צלחו, וקורות המרד. 

 

את ההשראה לספר קיבל משה ארנס לאחר שקרא את ספרו של חיים לזר, "מצדה של וארשה". בספר הדגיש לזר את התפקיד החשוב שמילא האצ"י במהלך המרד. אך הספר לא משך תשומת לב רבה והנרטיב המקובל של המרד, שלמעשה התעלם מחלקם של חברי בית"ר בו, נותר על כנו. 

 

לפי ארנס: "לדידם של הרביזיוניסטים וחברי בית"ר בארץ-ישראל, היה זה בלתי מתקבל על הדעת כי בית"ר הפולנית, תנועת הנוער הציונית הגדולה ביותר בפולין טרום המלחמה, שחבריה קיבלו אינדוקטרינציה ציונית מיליטנטית, כמו גם הכשרה צבאית וצבאית-למחצה, לא לקחו חלק פעיל במרד גטו ורשה. אך היכן הראיות? מנהיגי אצ"י, פאוול פרנקל ולאון רודל, נפלו בקרב. כך גם כל המפקדים הבכירים בארגון. הניצולים המעטים מבין לוחמי אצ"י שהגיעו לישראל לא נשאו בתפקידים חשובים בתנועה הרביזיוניסטית, או שלא היו חברי התנועה, וכתוצאה מכך לא נשמעו קולותיהם". 

 

נאוה אלפסי נאור מסכמת את ההרצאה כמוצלחת, מעניינית, מעשירה ומלמדת מאוד. הקהל שפקד את ההרצאה היה מרותק, מאחר ובחלקו היו ניצילוי שואה ובני משפחותיהם. עוד מוסיפה אלפסי נאור כי אין ספק כי  ארנס חושף גילויים ופרטים חדשים שעל קיומם לא ידענו עד עצם כתיבת הספר.
כתבות מן העיתונות
 arens_n_26_6_14
 
arens_1n_26_6_14
 
arens_2n_26_6_14

 

 15.5.2014 - מפגש עם מעיין מרים אחת מנשותיו של גואל רצון.
 

אסירות של רצון

במסגרת הפעילויות שמקיימת המועצה הציונית בשיתוף עיריית נהריה בניהולה של נאוה אלפסי נאור - לחיזוק הזהות הציוניות בקרב תושבי העיר וביניהן תכנית אשכולות מבית ההסתדרות הציונית העולמית, אירחה השבוע המועצה הציונית את אחת מנשותיו לשעבר של גואל רצון– מעין מרים במפגש מרתק עם נשות נעמ"ת, מרחב גליל מערבי. מעין, גוללה בפניי הנשים את סיפורה האישי "הסיפור האמיתי בדרך אל החופש" ובכך סגרה חשבון עם הגבר שגרם לה לנטוש הכל ולעבור לצד האפל...
 mayan_pic_n_15_5_14    

את ההרצאה פתחו אלקיים כהן עופרה, יו"ר נעמ"ת מרחב גליל מערבי ואשר שמואלי, יו"ר הסתדרות מרחב גליל מערבי. הם בירכו את הבאים, הודו למועצה הציונית על פעילותם בעיר והציגו את מעין מרים, אחת מ21 נשותיו של גואל רצון בעבר, סטודנטית למשפטים בהווה.

בשיחה מרתקת וכנה, העולה על כל דמיון סיפרה מעיין על החיים בכת לצידו של גואל רצון, על מה מביא נערה הגדלה בבית נורמטיבי, מסורתי במרכז הארץ, לעזוב את חייה, ולעבור לגור בכת, יחד עם עוד 21 נשים וחמישים ילדים, בשכונה בדרום תל אביב, לחיות 12 שנים חיים אותם היא מנסה לעבד עד היום.

המפגש עם מעין היה הצצה לתוך חיים עם אחת הכתות המפורסמות ביותר בארץ. מעין סיפרה את סיפור היכרותה עם גואל רצון שהחל ממשבר אישי והסתיים בחיים בכת, על מניפולציות פסיכולוגיות ורגשיות בקשר. על אמונות וחוקים – מה מחזיק את החיים בכת, על מערכת היחסים עם המשפחה שנשארה מאחור, על האמונה בכוחה של הכת ובכוחו של מנהיג הכת, על חשיבות החקיקה בכל הנוגע לכתות בישראל.

 

 

גואל רצון עמד בראש קבוצה של עשרות נשים שכולן תפקדו בפועל כנשותיו. נגד רצון הוגש כתב אישום בעבירות, של פוליגמיה, שעבוד, אונס ועבירות מין כנגד נשים שחיו איתו. עשרות הנשים לא היו נשואות לרצון באופן רשמי, אך הן ילדו את ילדיו וחיו יחד איתם בכמה בנייני מגורים. התופעה זכתה להתעניינות ציבורית ותקשורתית רבה.

 

רצון ונשותיו כינו את התופעה קואופרטיב, ויש שכינו אותה "כת". הנשים עבדו ופרנסו את עצמן ואת ילדיהן, וחילקו ביניהן את עבודות הבית. בניו ובנותיו נקראו על שמו בווריאציות שונות כמו "אדוני הגואל", "רצוניה" וכדומה. בתקשורת הועלו חשדות שרצון מהפנט את נשותיו וגורם להן לרצות לבלות איתו את שארית חייהן.

 

הנשים היו מחויבות לעמוד בכללים מפורטים ביותר שקבע רצון ושהיו מקובצים במסמך סודי שנקרא "ספר המשפחה". כל הנשים היו מחויבות לחזור על המסמך מדי שבוע ולא להראותו לאיש. ליד כל כלל היה מפורט סכום הקנס שעל העוברת עליו לשלם לקופת ה"משפחה", עד לסכום של 7,000 ש"ח. בכמה מקומות במסמך קישר עצמו רצון לאל, ואף קרא לילדיו "בני האלוהים", אשר קורצו מחומר אחר. הכללים הקיפו כמעט את כל תחומי החיים, לרבות חינוך ילדים, תקשורת הדדית, ניהול יומיומי של משק הבית וסדרי יחסי האישות עמו.

 

לרוב נשותיו של רצון לא היה קשר עם משפחותיהן, אשר התקשו לקבל את אורח החיים שהן סיגלו לעצמן בעקבות הליכתן אחריו. חלק מן המשפחות שכרו שירותים של חוקרים פרטיים והגישו תלונות במשטרה כנגד רצון, אך במשך זמן רב לא היו לכך תוצאות.

 

בינואר 2010 נעצר רצון על ידי המשטרה, בחשד ששיעבד את נשותיו וביצע בהן ובקטינים עבירות מין. עם מעצרו פורקו הבתים בהם שכנו נשותיו והילדים והם הועברו למעונות לנשים מוכות, כאשר גורמי הרווחה מנסים לעזור לילדים ולנשים לשקם את חייהם.

 

מעיין סיפרה לקהל הנשים הרחב שבא לשמוע את סיפורה על ילדותה ועל טראומה שחוותה כילדה שנגרמה מהתקרחותה בגיל צעיר, דבר שערער את בטחונה העצמי, והיה אחת הסיבות להיכרותה בגיל הנעורים עם גואל רצון, שהיה ידוע ביכולותיו המיסטיות לרפא אנשים. מה שהתחיל בפגישות אקראיות עמו הפך למפגשים תדירים יותר ויותר.

 

עוד מספרת מעיין כיצד באמצעות שטיפת מוח מתוחכמת הרחיק אותה רצון מהוריה, משפחתה, וסביבתה, מה שהוביל לבסוף לנתק מוחלט מסביבתה הקרובה והיבלעותה בתוך עולמו הפרוורטי של רצון תוך כד שהוא מפגין יכולות מיסטיות, כמעט על טבעיות המשכנעות את מעיין בגדולתו של רצון. לתוך תהליך זה גררה מעיין את אחותה ובת דודתה שהפכו אף הן לנשותיו. מעיין תיארה בהתרגשות את שגרת חייה בתוך ביתו של רצון וכיצד הפכה מנערה משכילה ואמידה לאישה העובדת בניקיון, כדי לפרנס את גואל וילדיו.

 

מעיין, כמו יתר נשותיו, נדרשה למלא אחר ספר חוקים קפדני שחיבר רצון הדורש מהם, בין היתר, לכסות את כל גופן ושיערן ואוסר עליהן לדבר עם גברים זרים ואף ליצור עימם קשר עין, עידודו לקעקע את שמו ודמותו על גופן, באופן המהלל את שמו ודמותו ומציגו כדמות אלוהית משיחית. כמו כן, שיתפה מעיין את הנשים בקהל בקשיים והלבטים הרבים שחוותה במהלך תקופה זו כשמצד אחד היא מרגישה שהדברים אינם כשורה.

 

היא אף סיפרה על ניסיונה להתאשפז מספר פעמים באברבנאל ובכל זאת שבה כל פעם מחדש לידיו של רצון והמשיכה בלית ברירה לתפקד במסגרת זו הן מתוך אמונה בכוחו והן מתוך פחד מנקמתו של רצון. כמו כן, סיפרה מעיין על תהליך שחרורה בכפייה על ידי המדינה, דבר שהציל את חייה ואת תהליך שיקומה וחזרתה לחיים נורמטיביים בחיק משפחתה.

 

מעין מסכמת ואומרת בכאב כי השעבוד הפך לחלק בלתי נפרד מזהותה. "האדם שקשה לכנותו אדם, שלל את קיומנו אל מול קיומו, ניכס לעצמו את חופש הבחירה שלנו וקרא תיגר על מדינה שלמה. המניפולציות שהפעיל, השקרים ואיומים, ההתעללות המינית הקשה וניסיונות הבריחה האבודים, כל אלו ועוד הם חלק בלתי נפרד מהגיהינום הנוראי שעברתי. הייתי שם קרוב ל 12 שנים, והמצער הוא שבמאה ה- 21 עדיין תופעת השבי המנטלי והרגשי, הסגידה הטוטאלית והעיוורון קיימים ושרירים סביבנו ומקבלים ביטוי תקיף בצורות שליטה מתוחכמות וניצול חיי אדם ועד להעמדתם בסכנת חיים. נותקתי מהסביבה המוכרת לי, מהורי, ובשנים רבות של בדידות בצל ניצולו ואכזריותו, הפכתי לדמות ערטילאית חסרת רגשות. הוא טמן בי זרעים של הרס ושנאה, כמו מכונה לשירותו, וכשנשלל ממני הרגש הייתי כחיילת עבורו –ולכולן היה תפקיד ברור ומטרת זדון. רק לאחר שנים הבנתי בבירור שאני מגודרת בשלשלאות שקופות ללא היכולת לערער על סמכותו, וכל זאת למרות רצוני".

 

נאוה אלפסי נאור מסכמת את ההרצאה כמרגשת מעין כמוה, מרתקת ומעשירה. לדבריה "מעין פתחה לנו צוהר לעולם לא מוכר, זר וזדוני, עולם שלא חשבנו שקיים בתרבותנו, ממש מתחת לאפינו, בשנות האלפיים המתקדמות!". עוד מוסיפה אלפסי נאור כי ההרצאה סחטה דמעות רבות בקרב הנשים בקהל ועם זאת, נתנה כוחות לאותן נשים וקראה להן לעמוד על שלהן, להתעקש על זכויותיהן באשר הן ובעיקר, לא לאבד את זהותן האישית – לא משנה מול מי הן עומדות!"

 כתבה מן העיתונות.
 mayan_1n_15_5_14

 

 

"אבן שוהם" מציינים את יום המשפחה עם קובי אריאלי

 

במסגרת הפעילויות שמקיימת המועצה הציונית בשיתוף עיריית נהריה - לחיזוק הזהות הציוניות בקרב תושבי העיר וביניהן תכנית אשכולות מבית ההסתדרות הציונית העולמית, ציין השבוע בית ספר "אבן שוהם" את יום המשפחה עם הורי התלמידים, במופע סטנד אפ של קובי אריאלי.

קובי אריאלי, עיתונאי, סטיריקן ואיש טלוויזיה שנון, הוזמן השבוע לבית ספר "אבן שוהם" , על ידי נאוה אלפסי נאור, מנהלת המועצה הציונית בנהריה, על מנת להופיע בפניי הורי התלמידים ובפני הגוש התורני בעיר, לציון יום המשפחה במופעו הקומי "עלילות הדוס בעיר הגדולה".

 kobi_arieli_n_2_2_14  

המופע התקיים באולם הספורט החדש והמפואר של בית הספר והכיל כ 250 משתתפים. צוות בית הספר בניהולה של הגברת בטי בוקריס חילק לכל זוג הורים מתנה מקורית – "משחקים של פעם" , שקית המכילה משחקי ילדות: חמש אבנים, דוקים, קלפים וגומי לקפיצה.

 

המופע של אריאלי, מופע סטנד – אפ סוחף, מתוחכם וקורע מצחוק, "עלילות הדוס בעיר הגדולה" מספר על בחור ישיבה חרדי מירושלים שנסע לעיר הגדולה והפך, בלי יותר מידי מאמץ , לאחד מכוכבי הסאטירה בארץ.

 

קובי אריאלי כוכב ″מעריב″, ערוץ התכלת ז″ל , ″משחק מכור″ ו″פעם בחיים ″ עומד על הבמה ופורס את המסלול הפתלתל שהוא עשה. בדרך הוא סוגר חשבונות עם דתיים, חילוניים, שמאלנים, מתנחלים, טלפונים סלולריים, טייסים, בנקאים, תינוקות, רופאים, אינסטלטורים, רבנים ותלמידים .

 

מה קורה כשחרדי נכנס למשרד של חילוני ? איך נשמע תא קולי של חרדי ? מי אמר שאין דתיים בתקשורת ? החרדים עלפי קובי, הם המגזר הכי מתעצם בארץ, פוטנציאל השוק הגבוה ביותר, כלכלת העתיד. החרדים הם הקבוצה החמה ביותר בישראל - אבל אין לכם באמת מושג מה בדיוק קורה שם, אריאלי מביא במופעו את כל הפרטים שרציתם לדעת על המגזר החרדי ולא היה לכם את מי לשאול!

 

עוד הוא דן במופעו הסאטירי בתקשורת: מי 'עושה' את התקשורת בישראל? האם התקשורת משפיעה? איזה סיכוי יש לנער מדימונה להתקבל לגלי צה"ל? ואיך זה שכוכב אחד מעז?

 

קובי אריאלי, "חוצן" שהצליח לחדור אל לב ליבה של המערכת התקשורתית, שדר "גלי צה"ל" ("המילה האחרונה") בעל טורים בעיתונות וכוכב תכניות טלוויזיה רבות, מעלה את התקשורת על שולחן הניתוחים ומותיר אותה שם מדממת ומעוררת מחשבות נוגות.

דרך המסלול שעשה הוא בוחן את השפעתה על החיים בישראל, את רצינותה ואת היותה מייצגת את שבטי העם השונים. המסקנות, מסתבר, עגומות ומשעשעות כאחד.

 

אריאלי החל את דרכו התקשורתית ברדיו קול חי ובשבועונים חרדיים. ב-1998, החל לכתוב בקביעות ב"מעריב". ולאחר מכן ייסד את הניוזלטר הסאטירי "אפעס". האהדה שצבר "אפעס" בקרב הברנז'ה העיתונאית סללה את דרכו מן התקשורת החרדית לתקשורת הכללית.

 

עם הקמת ערוץ 10, נקרא אריאלי לשדר פינות פובליציסטיות קבועות בתוך מהדורת חדשות 10 ובתוך שנתיים החל להגיש את תוכנית הבוקר של הערוץ. במקביל השתלב בצוות ההקמה של ערוץ התכלת והגיש את תוכנית האירוח "הפאשקעוויל" לצידו של חרצוף בדמותו. הוא השתתף בתוכנית הסאטירית "משחק מכור" והנחה תוכנית אירוח דוקומנטרית "המהפכנים" בערוץ 2.

 

אריאלי אף הגיש בגלי צה"ל את התוכנית ציפורי לילה וב-2011 החל בהגשת סדרה בערוץ האוכל ובערוץ 10 בשם "ארוחת שבת" במסגרתה הוא מארח שפים המבשלים איתו ארוחה לשבת. התוכנית זכתה לפופולאריות רבה והפכה את אריאלי למוביל תרבותי גם בנושא הקולינרי.

 

החל מ-2010 החל אריאלי לפתח את חיי הבמה שלו במסגרות רבות. מופע הסטנד-אפ המרכזי בו הופיע בנהריה מצחיק, סוחף ומחוכם ש"מבשל " את הצופה מבפנים ושולח אותו הביתה בוכה מצחוק ושקוע בהרהורים .

 

נאוה אלפסי נאור מסכמת את המופע כמוצלח, אותנטי ומצחיק. עוד מוסיפה אלפסי נאור כי אריאלי "חשף" סודות תקשורתיים כמוסים שהצופה בבית לא היה יכול להעלות על דעתו, ההצצה החד פעמית לעולם התקשורת הייתה מעניינת והעלתה נקוות למחשבה.  לכתבה באתר עיריית נהריה

 

כתבה מן העיתונות
 kobi_arieli_1n_2_2_14
 kobi_arieli_3n_2_2_14

 


 

 

13.1.2014 - כתבה מטקס נטיעות חגיגי במבוא חמה.

 

במסגרת הפעילויות שמקיימת המועצה הציונית בנהריה בניהולה של נאוה אלפסי נאור בשיתוף עיריית נהריה - לחיזוק הזהות הציוניות בקרב תושבי העיר וביניהן תכנית אשכולות מבית ההסתדרות הציונית העולמית, יצאו השבוע נשות נעמ"ת וההסתדרות הכללית במרחב גליל מערבי לחגוג את טו בשבט בטקס נטיעות חגיגי שנערך במבוא חמה ברמת הגולן בשיתוף עם הקרן הקיימת לישראל.

הקבוצה פתחה את היום בטקס נטיעות חגיגי שארגנה המועצה הציונית בישראל שנערך במבוא חמה אשר בדרום רמת הגולן. בטקס נשא דברים מר יעקב חגואל מנהל המחלקה לישראל למאבק באנטישמיות בהסתדרות הציונית. לאחר מכן, יצאה הקבוצה לנטיעות, כל משתתף קיבל שתיל ובהנחיית מדריך שתל אותו באזור שהוקצה לקבוצה. בסוף הטקס קיבל כל משתתף כובע של ההסתדרות הציונית וסלסלת פירות ט"ו בשבט כמתנה.

 

 netiot_1g_13_1_14  netiot_2g_13_1_14 netiot_3g_13_1_14
 

משם שמה הקבוצה פעמיה  אל שמורת הטבע גמלא. השמורה היא שילוב נפלא של נוף, טבע ושרידי עבר. שרידי הישוב העתיק גמלא נמצאים לרגלי נקודת התצפית. גמלא הייתה יישוב יהודי משגשג בסוף ימי הבית השני. העיר התפרסמה במלחמתה נגד הרומאים, בראשית המרד הגדול. בגמלא נחשפו שרידי כנסייה בכפר הביזנטי דיר קרוח, שרידי בית הכנסת, שפעל עוד לפני חורבן בית המקדש, אמת מים, מקווה טבילה, מבני ציבור, ראשי חיצים ואבני קלע רבות שמעידים על הקרב הקשה שהתחולל במקום ועוד.

 

בגמלא ביקרה הקבוצה גם במפל עיט אשר נמצא במרכז הגולן, הידוע גם בשם ציר המפלים, וזאת כיוון שבקרבתו מתחילים אפיקיהם הרדודים של נחלי הגולן להתעמק לקניונים של ממש, ובהם מפלי מים מרשימים. המפל נמצא באפיק נחל עיט, אחד מיובליו של נחל יהודיה. מורד הנחל הוא שמורת טבע סגורה למטיילים.

 

התחנה הבאה בטיול הייתה ביקור במצפה הנשרים מקצה הצוק בגמלא צופים בנסיקת הנשרים אל על.בשעות הבוקר ממריאים הנשרים ובשעות הצהרים הם שבים לקניהם, כשהם מרחפים מעל לראשי המטיילים ממש. קיים מצפור מיוחד שעומד על קצה המצוק ממנו ניתן לצפות בתעופת הנשרים. במקום ישנה מערכת מצלמות בתצפית המאפשרת מעקב אחרי קינון בזמן אמת, בעונת הקינון (דצמבר עד אוגוסט) של עופות דורסים - כמו העיט, הבז, העקב והנשר. בקצה הצוק בגמלא אנדרטת זיכרון לנופלים בקרבות הגולן על סלעי הבזלת חקוק סיפור הקרב.

 

הטיול נחתם בסיור בבית הכנסת העתיק אום אל – קאנטיר. בית הכנסת הינו מתקופת המשנה והתלמוד ונחשף בדרום רמת הגולן באתר אום אל-קנאטר סמוך למושב נטור. בית הכנסת העתיק הוא מהמפוארים והחשובים מתקופה זו שנמצאו בארץ ישראל. האתר נקרא "קשתות רחבעם" על שם רחבעם זאבי שכיהן כשר התיירות כשאישר את תקציב החפירות בבית הכנסת ונרצח ימים ספורים לאחר מכן.‏ דופן בית כנסת השתמרה היטב ויתר בית הכנסת שוחזר. בחפירות שנערכו במקום, התגלו בריכות ששימשו ככל הנראה ל"מתקן תעשייתי" של הלבנת פשתן. סבורים כי הייצור התעשייתי, עליו הייתה פרנסת תושבי המקום, הוא זה שאפשר להם את הקמת בית הכנסת המפואר יחסית. דגם של בית הכנסת, הכולל אבנים מקוריות, מוצב באגף הארכאולוגיה של מוזיאון ישראל.

 

את הטיול ליוו עופרה אלקיים כהן יו"ר נעמת מרחב גליל מערבי ואשר שמואלי יו"ר ההסתדרות מרחב גליל מערבי, לדבריהם יום הנטיעות בשילוב עם הטיול היה יום מהנה, מלמד ופורה. הקבוצה נהנתה מאוד, הרחיבה את ידיעותיה בנושא ארץ ישראל וגם קיימה את מצוות הנטיעה בט"ו בשבט בארץ ישראל.

כתבה מן העיתונות.
netiot_n_13_1_14

 

 לעמוד הבא  לעמוד הקודם לפעילות בסניף

 

חזרה לעמוד סניף "נהריה"

 

אירועים
א' ב' ג' ד' ה' ו' ש'
      1 2 3 4
5 6 7 8 9 10 11
12 13 14 15 16 17 18
19 20 21 22 23 24 25
26 27 28 29 30 31